ביקורת על ספר: תליין האהבה, מאת: ארווין יאלום

ארווין יאלום הוא אחד מהמטפלים המפורסמים ביותר בעולם. ספריו נמכרו במיליוני עותקים והוא אחד מהאחראים להפיכת פסיכולוגים לכוכבי תקשורת. שיטת הטיפול שלו היא פסיכותרפיה. הכוונה היא לשיחות שעורך עם אנשים, שמבוססות על חקר העבר שלהם ומחשבותיהם הכמוסות. במהלך הטיפול הוא מעמת אותם עם הרגשות העמוקים ביותר שלהם, או כפי שהפסיכולוגים קוראים להם: רגשות מודחקים. השיחות מחולקות לנושאים, כמו: בדידות, אהבה, חוסר סיפוק ועוד. השאלות מאוד חודרניות ונעות מן העבר של המטופל ועד לסיבות שבגללן הוא הגיע לטיפול.

יאלום, מרצה לפסיכותרפיה, ומטפל בעצמו, מחלק את השיחות לנושאים, שכולן קשורות לאהבה. אין ספק, שיאלום הוא כותב מוכשר, שמכיר את נפש האדם. הוא מלא אמפתיה ורגישות למטופליו. במהלך השיחות הוא מנסה להעלות פעמים רבות אמיתות גלובאליות לגבי בדידות ואהבה ולהפוך אותן למשמעותיות עבור הקוראים. הוא נותן הצצה מרתקת אל השדה הטיפולי, בו כולם מרגישים לא מסופקים, למרות שמבחינה אובייקטיבית, חייהם כלפי חוץ נראים מוצלחים ונורמטיביים לחלוטין.

במהלך השיחות אנו רואים את נקודת המבט האישית של יאלום, שהופך ממטפל פסיבי למעין קריין של התהליך הטיפולי. כך אנו מקבלים זווית ראייה כפולה ותובנות מכסא המטפל ומכסא המטופל. זאת אחת הפעמים היחידות, בה פסיכולוג חושף את עצמו בצורה כה אמיצה, מה שמספק הצצה אל הצד, שבדרך כלל אינו מדבר בטיפול או מביע את דעתו.

הספר היווה השראה לעשרות ספרים אחרים שנכתבו בנושא, והוא מעין אבן דרך בספרי הטיפול הפסיכולוגיים. יש לציין, שזה אינו ספר מקצועי אקדמי, אלא יותר ספר סיפורי, שמתאים לקוראים שאינם אנשי מקצוע. למרות שזהו ספר מרתק שכתוב היטב, התובנות הן אינדיבידואליות עבור מקרה ספציפי ולכן קשה לקבל מהספר מסקנות גלובאליות, למרות שהסופר מנסה בכוח שיהיו כאלה.