המלצה על קלאסיקות שנשארות אתנו לנצח: הספר "בין שתי ערים" – מאת: צ'ארלס דיקנס

הספרים הקלאסיים הגדולים "דיוויד קופרפילד" ו"אוליבר טוויסט" מהווים את פסגת היצירה של גדול יוצרי אנגליה, צ'ארלס דיקנס. אך, רומן נצחי שמשלב ביקורת חברתית עם משל מרתק על טבע האדם בשם "בין שתי ערים", שנכתב באמצע המאה ה-19, או מדויק יותר בשנת 1859, השפיע יותר מהם על ההיסטוריה.

הספר "בין שתי ערים" מתרחש בתקופת טרום המהפכה הצרפתית. ברומן ביקר דיקנס את השחיתות והסיאוב בקרב המעמדות הגבוהים ומחה על חוסר הצדק ששאג לשמיים. העלילה מתמקדת בשלוש דמויות: לוסי היפהפייה וטובת הלב, שעומדת במרכז חיזורם העיקש של צ'רלס דרניי, אריסטוקרט צרפתי טוב לב ורודף צדק, וסידני קרלטון, בחור מבריק וציניקן לא קטן. המאבק על לבה של הבחורה גולש לפוליטיקה. הוא מתאר את מאבקם של האנשים הקטנים וההתרחשויות מאחורי הקלעים של האצולה הצרפתית.

עלילת הספר מסובכת, הדמויות בלתי נשכחות והאווירה היא של מרד באוויר. דיקנס היה אמן המילה הכתובה. הוא הצליח לרקום בספר מבחר עלילות מופת, שהפכו לעיתים להיות מעט נאיביות, אבל תמיד הצליחו למסמר את הקורא. אבחנותיו לגבי הטבע האנושי מדהימות. הבהמיות אליה האדם יכול לשקוע מצוירת באופן חולני ואפילו משעשע באמצעות קולמוסו של דיקנס. אנשי האצולה, שנאבקים האחד בשני על כוח וכבוד, משילים מעל עצמם את מעטה האנושיות ומדרדרים את תושבי העם למצב בלתי אפשרי, בו הם חייבים להגיב. כך עומדת גדלות רוחו של האדם לצד תהומות הנשייה ושניהם חיים זה לצד זה, ומתוארים במקוריות ויצירתיות ייחודית לאחד מגדולי סופרי אנגליה בכל הזמנים.

הכתיבה סוחפת וקולחת, ולמרות שעברו כמאה חמישים שנה מאז סיום היצירה, היא עדיין רעננה ורלוונטית לימינו. הפסקאות אמנם מעוצבות בסגנון קלאסי ויקטוריאני, אך כנראה שזאת הדרך לספר סיפור שנשאר עם הקורא לנצח. החלקים הראשונים מהווים את היסודות עליהם נבנה הספר. ביניהם בולטים תיאורי התור לגיליוטינה, הנשים הפרועות ומחול הדם לפני עריפת הראש ובנוסף תחושת השחיתות והסיאוב, לצד רוח החופש המפמפמת אצל תושבי צרפת. לבסוף, כאשר כל המרכיבים מגיעים לרמת רתיחה, מגיע הסיום הטראגי היפה ביותר שנכתב אי פעם ברומן היסטורי קלאסי.