המלצה על סרט: בירדי, במאי: אלן פארקר

בימים לפני "גוסט ריידר" ו-"בנגקוק מסוכנת" ניקולס קייג' כבר היה שחקן. הוא היה חלק מפרויקטים שאפתניים ומרתקים כאחד, ואחד מהמוקדמים והטובים ביניהם היה סרט קטן ודל תקציב בשם "בירדי".

הסרט יצא בשנת 1984, כחמש עשרה שנים לאחר מלחמת ויאטנם כאשר החברה האמריקאית התחילה ללקק את הפצעים של מלחמת ויאטנם ולעבור מהתחום הלאומי אל הפרטי. סרטים על פוסט טראומה ונושאים שנוגעים לנפש הלוחם, כמו "רמבו", החלו לתפוס תאוצה ולהופיע על מסכי הקולנוע.

הסרט "בירדי" הוא לטעמי המורכב והמעניין ביניהם. הוא עסק בנפש האדם, ברצון לצאת ממגבלות גופנו, ועל חברות בין אאוטסיידר לחייל אמיץ. ניקולס קייג' מגלם סמל מחלקה במלחמת ויאטנם בשם אל קולמבאטו. הוא גבר מבוקש והולך לו ממש טוב עם נשים. חברו (מת'יו מודין) הוא טיפוס מוזר ויוצא דופן, אוהב ציפורים וכונה בירדי. שניהם נשלחו למלחמת ויאטנם ודרכיהם נפרדו. קייג' נפצע בעינו ונשלח למשימה מיוחדת, להחזיר לבירדי את שפיותו שאבדה לו. מסתבר שמדובר בחברו מהילדות, שבשל אהבתו לבעלי הכנף מתנהג וחושב כמו ציפור, ולכן עליו לעזור לו.

זהו אחד מהסרטים המוזרים, הייחודיים אך גם היפים ביותר שייצא לכם לראות במסגרת הוליוודית. אין בסרט אזכורים על מלחמה או קרבות, אלא רק על נפש שסועה. המסע אל נבכי נפשו המיוחדת והקרועה של בירדי, הוא מהמרתקים שיצא לי לראות. שני החברים יוצאים למסע בעקבות נקודות בחייו של בירדי, במטרה להחזירו לעולם הריאליסטי. דמותו של בירדי ייחודית ומקסימה, וקייג' נותן את אחד מתפקידיו הגדולים. הדינאמיקה ביניהם היא מרכז הסרט והבסיס של העלילה.

ישנן שאלות פילוסופיות מהותיות שעולות בסרט. קיימים בו רבדים עמוקים, שישאירו אותנו מרותקים גם לאחר שכתוביות הסיום יופיעו. האם שפיות היא משהו שכולנו מוכרחים לשאת? האם ניתן להיות מישהו אחר ולהיות מאושרים באותו זמן? האם יש תבנית שעל כולנו להיכנס אליה?

היופי בסרט, מעבר לסיפור המורכב, מתקיים בשל הצילום הרגיש והמשחק המשובח. הסרט מעולה בעיקר בשל העובדה שהוא גורם לנו לחשוב. אין כאן תשובות מוחלטות או עלילה חד סטרית כמו רוב הבלוקבסטרים ששולטים בחיינו. יש כאן שני אנשים פגועים ומרירים, שנאלצים התמודד עם דילמות מורכבות ושאלות לא פשוטות אודות הנפש האנושית.