הכיתה סרט אסטוני מטריד אך שווה מאוד צפייה

הכיתה הוא סרט אסטוני משובח שעוסק בנושא חשוב. הצפייה בו היא לא פשוטה, בעיקר משום שהבמאי עושה מניפולציות רגשיות לא הוגנות כלפי הצופה. אנו נכנסים לחייו האומללים של נער ביישן מאסטוניה שעובר התעללויות נפשיות ופיזיות על בסיס יום יומי. אנשי כיתתו נשארים אדישים למעשים המבוצעים על ידי מלך הכיתה והם צופים אדישים ספק משתתפים במסכת ההשפלות. המורים והמנהלת לא מתערבים וכך נמשכת השגרה הנוראית בחייו של ג'וזף.

אחד מחברי הכיתה מחליט לעמוד לצדו של שק החבטות הכיתתי, לא משום שהוא אלטרואיסט אוהב אדם אלא כדי להרשים אחת מחברות כיתתו. המעשה האבירי הופך לאובססיה והנער עובר לצדו של ג'וזף. הדרמה האיטית והלא שגרתית הזו, לא חוסכת סחיטה רגשית מהצופה. אנו כצופים בסרט הופכים לשותפים במעשי ההתעללות, אך איננו יכולים להציל את ג'וזף מציפרוניי הבריונים. חוסר האונים שאנחנו מרגישים כצופים בסרט, ממחיש את האומללות של גיבור הסרט מה שיוצר קשר אינטימי בין שני הצדדים של המסך עד לסופו המר של הסרט.

ההברקה החד פעמית הזו, הופכת את הסרט לייחודי ומרתק. הבימוי הוא עדין ורגיש אבל לא מפסיק לחבוט בלבו של הצופה. אנו נעבור טירונות של השפלות וכאב לב ולבסוף נעמוד חסרי אונים מול שקיעתו הבלתי נמנעת של הגיבור. הקולנוע האירופי מוציא פנינים רבות שאינם נופלות ממקביליהם האמריקאים, חבל מאוד שהם עדיין רק במסגרות אלטרנטיביות וסינמטקים למיניהם.

הסרט עורר דיונים רבים באיסלנד ונחשב לסרט הטוב של 2007 שהגיע ממזרח אירופה. הוא מוכיח שגם במרחק של מאות קילומטרים מישראל, יש אלימות והתעללות בחלש. בריונות היא תופעה בינלאומית שיש לעצור ולהוקיע ואם יש מסר אחד שיוצא מהסרט הוא חוסר האונים. חוסר האונים של המערכת, חוסר האכפתיות של המורים ובעיקר תגובת התלמידים ושיתוף הפעולה שלהם עם מנהיג הכיתה. הכיתה משוחק נפלא, מבוים ביעילות ובעיקר אין בו אפילו רגע משעמם אחד. הוא לא קל לצפייה, אבל הוא מציע חוויה ייחודית שקשה למצוא היום בקולנוע של ימינו. אם יש סרט אסטוני אחד שאתם חייבים לעצמכם, הכיתה הוא בהחלט הסרט הזה.