ביקורת על ספר וסרט שנעשה בעקבותיו לרגל יום השואה – הכול מואר, מאת: ג'ונתן ספרן פויר

יום השואה חל ב-8 באפריל ולקראתו נביא ביקורת על ספר וסרט שבא בעקבותיו, שהפכו ללהיטים בינלאומיים. זאת, אפילו שהסופר – ג'ונתן ספרן פויר היה רק בן 27 כשהספר יצא לאור וזמן קצר אחריו, לאור הצלחתו הכבירה – הפך לסרט מדהים.

הספר והסרט "הכול מואר" אינם מייצגים את ספרי וסרטי השואה הקלאסיים. יש בהם הומור דק ומחודד, והרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו צוחקים בקול רם. החלק השני – של השואה, קשה מאוד וחודר ללבנו. לאחר שקראנו את הספר או צפינו בסרט, אין ספק שלאחר מכן הוא יישאר איתנו לתקופה ארוכה.

הסרט, שנעשה בעקבות הספר אינו חופף בכל הפרטים. מצד שני, הסרט הבהיר לי דברים, שלא היו ברורים דיים לאחר קריאת הספר.

"הכול מואר" נכתב כאוטוביוגרפיה, למרות שהמחבר טוען, שהוא לא ערך מסע שורשים כמו גיבורו. לגיבור קוראים ג'ונתן ספרן פוייר, וסיפור המעשה הוא חוסר במידע של הגיבור בקורות משפחתו בתקופת השואה ובכלל בעבר. הוא הופך להיות אספן כפייתי של זיכרונות, עד שיצרו גובר עליו והוא מחליט לבקר בעיירת הולדתו של הסב, שבהווה נמצאת באוקראינה. בנסיעה הוא מבקש לברר פרטים על שארע לסבו וכיצד ניצל מטבח המוני בעיירה בשם טרכימברוד, שחוסלה לחלוטין וכיום אינה קיימת.

הספר "הכול מואר" יצא לאור בשנת 2002, כאשר הכריכה בשחור ולבן ומאוד מיוחדת. הוא מחולק לשלוש נקודות ראות ומתואר בעיני אלכס פרצ'וב, המדריך והמתרגם האוקראיני, ששפתו האנגלית מעוררת התפרצויות צחוק בשל התבטאויותיו, ההתכתבות בין אלכס לג'ונתן והחלק הקשה – על השואה והסיפור של מה אירע בעיירה טרכימברוד, ועל האישה המסתורית, שלמעשה הצילה את חיי סבו.

הספר מיוחד, ייחודי ויוצא דופן. אלכס מדבר כאילו רוסית באנגלית, כלומר: חושב ברוסית, אך מדבר בשפה האנגלית והדבר מאוד מבדר.

הספר והסרט הם מסע של גילוי עצמי, לא רק של ג'ונתן, אלא סוחף גם את אלה שיוצאים איתו למסע. החל מג'ונתן, שמגלה את הסוד הנורא אליו ביקש להתוודע, הסב האנטישמי, המחוספס, בעל ההתבטאויות הגסות, שמתחזה לעיוור, בשל אהבתו לכלב סמי דיוויס ג'וניור ג'וניור, מקבל פלאשבקים מעברו. מסתבר שגם הוא היה אחד מניצולי העיירה ובעצם הוא יהודי, שהדחיק את יהדותו מאותה התקופה עקב האימה מהטבח. המסע גורם לו לזעזוע קשה מאוד, עד שהוא מתאבד. גם משפחתו של אלכס עוברת מהפך, כאשר הסב נקבר כיהודי והם חוזרים ליהדותם.

הסרט יצא בשנת 2005. הבמאי הוא ליב שרייבר. הסיפור בסרט רצוף, ולא מחולק לנקודות מבט שונות כמו בספר. את ג'ונתן מגלם השחקן הנפלא, עם הפוקר פייס, אלייז'ה ווד. אלכס פרצ'וב הבן מגולם בידי יוג'ין הטס המצחיק. הוא לבוש בטרנינג ישן ולא מודרני, ובפיו שן זהב. הוא מכנה את ג'ונתן בשם ג'ונפן וכל התיקונים לא עוזרים. סבו, אלכס הזקן, מגולם בידי בוריס לסקין. הוא מצחיק בתור אדם מבוגר ונרגן, לא דובר אנגלית, בטוח שהוא עיוור, אך נוהג במכונית הישנה והמקרטעת. רציתי לציין את הכלב הנהדר סמי דיוויס ג'וניור ג'וניור, מעורב מדובלל ועצבני, שהופך לכלב נחייה ואף מקבל תלבושת מתאימה לתפקידו.

יש בספר ובסרט סיפור, שמערבב את כל הרגשות שקיימים באדם, והכול בחדות. יש צחוק עד דמעות, כמו דמותו העלובה של הכלב, שהופך לכלב נחייה במסע וג'ונתן, שבתחילה נרתע ממנו, מתחיל להיקשר אליו. יש אירוניה, טרגדיה ועצב עם גילוי מחיקת העיירה. גם השאלה התמימה של אחותה של אוגוסטין, לוסטה (לריסה לאורט), שעדיין חיה בעבר, שמופנית לסב, כאשר היא רוצה לדעת אם המלחמה כבר הסתיימה.

יצירת מופת של כתיבה, שהפכה לסרט מרתק, עם שחקנים משובחים. הנופים של אוקראינה ירוקים ויפהפיים ושלווים, אך מסתירים בתוכם כאב גדול ועצב וחיי אדם שנגדעו באכזריות.