ביקורת על הסרט רווקה פלוס

ווקה פלוס הוא סרטו של הבמאי דובר קוסאשווילי. הסרט מספר על רווקה ירושלמית (יעל טוקר) רווקה בת 34 שמעולם לא הרתה. אמה (רובי פורת שובל) מעוניינת בנכד בכל מחיר, ולכן מזייפת את עובדת היותה חולת סרטן. היא אומרת לבתה שתסרב לקחת תרופות עד שתיכנס להריון ותביא נכד. בתה יוצאת לסדרת דייטים מהגיהינום, כדי למצוא מישהו שיביא אתה את הנכד המיוחל ויציל את אמה.

הסרט מוגדר כקומדיית מצבים אולם הוא לא מצליח להצחיק. מעבר לכך, הוא מנסה לעצבן בכל מחיר ולהציב מולנו מראה מביכה. הגברים הם דמויות גרוטסקיות שכל עניינים הוא מין ובגידה בנשותיהם, הנשים הם כנועות וחסרות אישיות ומעל הכול עומדת התרבות הישראלית שמקדשת ילדים בכל מחיר. הסרט קשה לצפייה משום שהוא מטיח בצופים בכל הכוח בבועה מכוערת של עצמם, עד שהצופה שמסתכל על הסרט שואל את עצמו האם זו באמת החברה בה הוא חי.

הגיבורה זהבה מוצגת כאישה פתטית שנותנת לחברה לשלוט בה, אישה שאין לה דעה מבוססת על דבר. היא מבזבזת את חייה כעוזרת גננת, ובעצם מגלמת את האישה הישראלית החלשה שנכנעת לתכתיבים של החברה. הגאולה בסרט מגיעה בדמות ההיריון והלידה, שהיא בעצם ההתגלמות של הפנטזיה הישראלית האולטימטיבית. אולם הגאולה אצל קוסאשיווילי היא גאולה מהביבים,  משום שהסרט מנבא עתיד קשה וקודר לגיבורים שלו.

הסרט מרתק בדיון הפילוסופי אותו הוא מעורר, אולם כחוויה קולנועית הוא לא קל. הסיפור עצמו מבולבל, והסצנות עצמם תוך זמן קצר מאבדות עניין אצל הצופה. זהו סרט מאתגר ומעניין, אולם הוא לא קל לעיכול ולא מיועד לכל אחד. ציון: שלושה כוכבים (מתוך 5).