ביקורת סרט: מלשין, במאי: ריק רומן וו

דווין ג'ונסון, כוכב הסרט "המתאבק" לשעבר, עם שרירי הברזל, הוא אחד מהשחקנים היציבים בהוליווד. יש לו יכולת בלתי ניתנת לערעור לבחירת סרטים שמתאימים למידותיו, והוא בדרך כלל פוגע בול. רוב סרטיו הם קומדיות פעולה, בהם כישורי המשחק הבינוניים שלו מתאימים לדמות אותה הוא מגלם. זו בדרך כלל דמות מאוד חד ממדית, ללא חיבוטי נפש או דיאלוגים עמוקים. "המלשין" הוא סרט מפתיע ומהווה הימור עבור השחקן, שכן הינו סרט דרמה, עם ביקורת חברתית, מעט קטעי אקשן ואמירות שנונות.

הפעם דווין ג'ונסון מגלם את דה רוק, אבא נאיבי, שמחליט לשתף פעולה עם המשטרה וזאת כדי לשחרר את בנו מהכלא. הבן הופלל על ידי סוחרי סמים, והדרך היחידה לשחררו היא לעבוד כסמוי ולגלות מי עומד מאחורי הפשע. ג'ונסון כדה רוק, מצליח לגלם אדם פשוט, שמוכן להקריב הכול בשביל משפחתו ונאלץ להתמודד עם סוחרי סמים ומשטרה פדראלית, שאינה דואגת לביטחונו.

דמותו של ג'ונסון בסרט אינה מתאימה ברמה העקרונית לתפקידו כשחקן, שאינו יכול להגן על עצמו. למרות הגיחוך הראשוני, ג'ונסון כן מצליח ליצוק תוכן לתוך הדמות, גם אם פעמים רבות אנחנו מאוד רוצים שהוא יפצח גולגולת של סוחר סמים. הסרט מהווה בעיקר ביקורת חברתית על הסיבות שמביאות אדם לצרוך סמים ותוקף את אוזלת היד של הרשויות לטפל בתופעה. אין כאן הצעה לפתרון, אלא זה עוד סרט בשרשרת ארוכה של סרטים, שמתארים את ההתפרקות של החברה האמריקאית.

בסרט אנו צופים בקטעי פעולה מעטים, אולם הם לא ליבת הסרט. עיקר הסרט עוסק בהתמודדות האב עם סוחרי הסמים והפחד שהוא עומד להיתפס. קיים כאן סיפור עוצמתי, והרבה מאוד שאלות מוסריות,שנזרקות לעבר הצופה ללא מענה אמיתי.

המשחק בהחלט אמין ומוסיף לאווירה הכללית. למי שציפה לסרט אקשן ופיצוצים, עלול להתאכזב ולכן עליו להימנע מלראות את הסרט בקולנוע. למרות שאין בו שמץ של מקוריות, הסרט "מלשין" מצליח לספק דרמה חזקה, אבל לא בטוח שטובה מספיק כדי שתלכו עבורה לצפות בו בקולנוע.
הציון שלנו: שלושה כוכבים מתוך חמישה.