ביקורת סרט – הגאולה, במאי: סטיבן נייט, ג'ייסון סטטהם מחפש תשובה

בחייו של כל שחקן קיימים מצבים, בו הוא מעוניין בשינוי. לדוגמא: קומיקאי רוצה לככב בסרט דרמה וכוכב סרטי אקשן בסרט סוחט דרמות. במקרה שלנו, ג'ייסון סטטהם, כוכב סרטי הפעולה, רוצה להפוך לרגיש ולספק סרט בו הוא לא רק הורג הרבה רעים, אלא יש לו גם ייסורי מצפון בעניין.

הסרט "הגאולה" מראה לנו את סטטהם כהומלס בעל עבר קרבי עשיר באפגניסטן, שפוגש נזירה לשעבר, בשם כריסטינה ( אגתה בוזק), שאמורה להעביר אותו שינוי מהותי בחייו.

הייחוד של הסרט הוא, שהפעם גיבורנו הוא בעל עומק פסיכולוגי, רדוף סיוטים מעברו המסויט כחייל. שאיפתו בגאולה, שהיא מוטיב מרכזי בנצרות, מובילה אותו מחיי פשע לעזרה לנזקקים. הסרט משתמש רבות בסימבוליות נוצרית, והרצינות שהוא מקדיש לדת הנוצרית תראה מגוחכת, בייחוד בעיניים יהודיות. הנזירה והחייל, שאמורים לעבור תהליך רוחני יחדיו, לא משכנעים כל אחד בדרכו ומערכת היחסים ביניהם נראית מאולצת.

הסרט סובל מאיטיות ומאוד מגושם. סטטהם משחק לא רע, אולם קטעי פעולה מעטים מדי ודיאלוגים ארוכים ללא תוכן ממשי, הופכים את הסרט למעייף במיוחד.

הסרט "הגאולה" אינו סרט רע, אך הוא מיועד בעיקר לשידור לילי בטלוויזיה ולא למסך הגדול. ללא הכוכב הראשי, אין שום דבר שמייחד את הסרט מעשרות אם לא מאות סרטים קטנים שיוצאים כל שנה בארצות הברית.

במילים אחרות, עדיף לחכות שהסרט יופיע באחד מערוצי הטלוויזיה, או בגרסת הדי וי די.