ביקורת ספר – "שכנים" מאת: יאן טומש גרוס, כיצד פולין הוסיפה חטא על פשע וטבחה בניצולי השואה שחיפשו את ביתם

בספר "שכנים" מביא הסופר יאן טומש גרוס את אחת הפרשיות המזעזעות ביותר שקשורות לשואה. הוא מתאר טבח שאירע בשנת 1941. הסיבה לכך שהיה מאוד מזעזע הייתה משום שהוא לא בוצע על ידי הגרמנים אלא ידי אזרחים פולנים.

אותו זמן היה עיצומה של השואה ומלחמת העולם השנייה. במזרח אירופה שטופת האנטישמיות רבים הצטרפו למעשי הטבח של הנאצים ביהודים. משתפי פעולה היו למכביר. בעיירה קטנה בשם ידוובנה הובלו 1600 יהודים, שחיו עד אז בשלווה ויחסי שלום עם שכניהם הגויים, לאסם והוצתו למוות. רק ניצול אחד חזר מהתופת. המעשה היה יוצא דופן ונורא, משום שעד שאירע הטבח חסר התקדים, מעשים כאלה התבצעו בהשגחת הגרמנים, אך לא על ידם.

לאחר הפלישה לפולין בשנת 1941, הגרמנים נתנו לפולנים פרק זמן בהם יכלו לעשות ביהודים כרצונם. ברחבי פולין היו מעשי טבח רבים, אותם צילמו והסריטו אנשי הגסטאפו . בטבח המתואר לקחו 92 גברים מהעיירה הקטנה את היהודים וביצעו את זממם. כל הגרים במקום ראו את המראות ושמעו את הקולות. הרצח לא היה מאורגן. הוא היה תוצאה של פרץ אנטישמיות ושנאה שנאגרו במשך שנים והגיעו לשיא בצורה הפרימיטיבית והאכזרית ביותר.

אנשי ידוובנה לא הושפעו מהאידאולוגיה הנאצית. הם היו אנשים פשוטים שעשו מעשה נוראי. זהו פן נוסף של השואה, שלא עסקו בו רבות. זה לא היה רצח תעשייתי, מתוחכם, אלא התפרצות שכמותה היו רבות במזרח אירופה. כאשר לאנשי העיירה, שבמשך שנים העמידו פנים של שכנות טובה ניתן הכוח, הם פעלו. יאן טומש גרוס מציג בספרו את תוצר הלוואי של הגרמנים ומסביר בצורה קצרה ומתומצתת את חיי היום יום של התושבים וכיצד הם הגיעו לנקודת האל חזור.

הבעייתיות ועוצמתו של הספר הם שהוא מעלה בעיקר שאלות ולא נותן תשובות. האנטישמיות הפולנית לא נשאה לרוב אופי רצחני בדומה למדינות אחרות במזרח אירופה וטבח בקנה מידה כזה ביהודים לא היה במקומות אחרים.

מה הפך את התושבים לרוצחים? על זה אין תשובה מספיק טובה בספר, מה שמשאיר אותנו בעיקר עם הרבה מאוד תהיות וסימני שאלה בלתי פתורים.