ביקורת ספר: שבועת רחל, מאת: מיכל שלו

מיכל שלו מצליחה לשלב בספריה בין קיטש, סיפור, טלנובלה ודמויות אמינות. דמויותיה והנופים בספריה קשורים בקשר אמיץ אל ההווי והתרבות הארץ ישראלית. בספרים משתדלת מיכל שלו להשתמש בדימויים עממיים וליצור עלילה שמשלבת בין רומן רומנטי והיסטוריה יהודית וציונית.

בספר "שבועת רחל" הסיפור נע בין שני מוקדים: הדס המתמחה, שחיה בהווה הארץ ישראלי, וסבתה רחל, שחיה בימי הקמת המדינה. העלילה עוקבת אחר הדס, שמשמשת כמתמחה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר מבקשת כבדרך אגב מסבתה רחל, לספר לה על אהבה נושנה מצעירותה. הסיפור שמתחיל באורח תמים לכאורה, הופך במהרה למסע מדהים לתוך חייה המרתקים של אישה צעירה, גאה וסוערת. מתגלים סודות אפלים, תשוקות, תהפוכות גורל, אהבות, אכזבות והחמצות על רקע מאורעות היסטוריים, ששינו את פני המאה ועיצבו את דמות היישוב היהודי בארץ ישראל. בשבועות בהם מאזינה הדס לסיפוריה של סבתה רחל, היא שוקדת על כתיבת טיוטת פסק דין בתיק פלילי מתוקשר, ובמפתיע מוצאת עצמה מחוזרת על ידי עורך דין נאה ומבוקש. ערב לא צפוי מזעזע את עולמה של הדס, והאירועים הבאים בעקבותיו מכריחים אותה להתעמת עם יצרים, דחפים ורגשות רבי עוצמה.

הסיפור הוא מעין חיפוש רוחני, רצון לחונכות של הנכדה אצל סבתא. למרות שהסיפור מעט קיטשי, הוא עדיין שומר על רמה של אמינות. זוהי, בעיני, יצירתה הטובה ביותר של מיכל שלו, זאת משום שהיא מצליחה לשלב בין אירועים היסטוריים, שמשפיעים על ההווה. הדמויות עגולות ומצליחות ליצור הזדהות. בשל היכולת של שלו ליצוק רגש ואמינות בתוך הסיפור ישנם רגעים מרוממי נפש. חסרונו העיקרי של הסיפור הוא תיאור האידיאליזם של השנים הראשונות במדינה. החלוצים מתוארים כבעלי ערכים חברתיים, בעלי הקרבה ונחישות שרוב בני האנוש לא ניחנו בהם.

היצירה לא צינית וקיימת בה מעין ערגה וגעגוע לימים אחרים. קוראים שמחפשים מעט חספוס בספר שלהם, יתאכזבו לגלות, שאצל מיכל שלו היו בימיה הראשונים של ההתיישבות אנשים הרבה יותר טובים מאשר בימינו.

למרות זאת, מי שמכבה את כפתור הציניות במוח, יכול ליהנות מספר טוב, שבעיקר מחמם את הלב. אין כאן ספרות גדולה, שפה גבוהה או מסר סמוי, אלא טלנובלה טובה ומוצלחת, שיכולה לשמש את ערוץ ויוה ליצירת סדרה על ימיה הראשונים של המדינה.