ביקורת ספר: השקרן מאומבריה, מאת: ביארנה רויטר

הספר "השקרן מאומבריה" מתרחש בתקופת חשכת ימי הביניים, בעת מגפת הדבר.  מקום קשה ואפל, שאיש לא רצה לחיות באותו הזמן.

עלילת הספר מגוללת את סיפורו של ג'וזפה עמנואלה פגמינו, איש שידו בכול ויד כול בו. הוא מתחזה למרפא ואף מתעסק בעשבי מרפא, סוחר בגופות שהוציא מקברים ומנסה להסתדר בערמומיות בפירנצה מוכת הדבר של שנת 1348. הוא לוקח עוזר אישי בחור בעייתי עם פיגור קל בשם ארתורו. לא ברור כיצד, אך ארתורו לא חלה ומצטרף לג'וזפה. שניהם מבקשים להגשים משאלה  של ג'וזפה, שאיפתו לחיות לעד. אך, הדבר כרוך במשימה קשה עד מאוד – פיסת ציפורן של בן השטן. אבל, כדי להגיע למטרה יש להסתכן ולהגיע לכלא. שם יושב בן השטן בציפייה למותו בשריפה. הבישוף אגוסטינו מלוּקה עומד בדרכם, והוא מניפולטיבי לא פחות מהם בנוסף להיותו עשיר ובעל השפעה. עוזריו כוללים תליין מפחיד בשם דל סרטו ומפקד חיל המשמר, הקפיטן טיציאן.

ג'וזפה הוא גיבור יוצא דופן. בניגוד לגיבורים של רוב ספרי ההרפתקאות, הוא מושחת עד ליסוד. הוא שודד קברים, מתייחס באכזריות לסביבתו, משקר ומסלף דברים. קריאת מעשיו הנלוזים יוצרת חוסר נוחות אצל הקורא, שמתקשה להניח את הספר לאור המציצנות הבלתי פוסקת. הספר מסמל את קולם של הדחויים, שאיש מחוקרי ההיסטוריה לא נותן להם את מקומם הראוי. עולמם של הזונות ואנשי השוליים, אלו שמתחמקים ולועגים לכנסייה.

ברובד העמוק יש כאן לעג והתגרות בערכי הכנסייה והמוסר האנושי בכלל. הספר מציע הסתכלות אחרת על האופן בו הכוח מחולק בחברה, והדרך בה חברות כוחניות מתעתעות בציבור. הדיון אודות האמת והשקר הוא מרתק, והשחזור ההיסטורי נותן הצצה לעולם, שכמעט ולא נחשף לקורא בחשכת ימי הביניים.

לכן, הקורא יכול להיחשף לחוויית קריאה היסטורית שונה, שאינה עושה מיסטיפיקציה לעבר, אלא משחזרת אותו באופן בוטה וריאליסטי מאוד.