ביקורת ספר – בלב הגיהינום – תיעוד נדיר מלב התופת האנושית

זלמן גרודובסקי היה אסיר במחנה ההשמדה בירקנאו. הוא עסק במלאכת הגיהינום של ליווי הנרצחים לתאי הגזים, הפשטתם ושריפתם במשרפות. באומץ רב הוא הצליח לתעד בימים הנוראים ההם יומן נדיר, שמתעד את חיי היום יום של העוסקים במלאכת ההשמדה בלב התופת. בשנת 1944 הוא היה אחד ממנהיגי המרד, שהוביל למותו בגיל 34.

קשה לבקר את היומן שהשאיר מאחור מבחינה ספרותית, שכן גרודובסקי לא היה סופר ולא התיימר לעסוק בכך. בכתביו הוא השאיר תובנות מרתקות, אודות חייהם של הזונדרקומנדו, מה שהופך את כתביו לבעלי ערך רב. למרות שלא היה פילוסוף או בעל השכלה רחבה, מתוך היכרות מעמיקה, הוא ניסה לענות על שאלות אקוטיות בעלות משמעות רבה. כך, למשל, הוא תלה את השמדת היהודים בכישלון הגרמני במבצע לכיבוש רוסיה.

את הסיבה לאי ההתנגדות היהודית בשואה הוא הסביר בעובדה מפתיעה שהייתה מעבר לסיבות הברורות שהן סביבה עוינת ותקווה להישרדות, גם אם הייתה קלושה. גרודובסקי טען, שברגע שהגרמנים השמידו את משפחתו של האדם, הם הפכו אותו לייצור אגואיסטי שדאג אך ורק להישרדותו הפרטית. אולם, כדי להתנגד היה צורך בלכידות של פרטים, מה שהפך לפרדוקס, משום שהלכידות בתנאים אלו הייתה מנוגדת ליצר החייתי שהאדם הפך בהיעדר סביבה תומכת ומשפחה.

מלבד תובנות, הספר מכיל כרוניקה של אירועים טרגיים שאנשי הזונדרקומנדו עברו. החל משרפת גופותיהם של משפחותיהם ועד איבוד חבריהם. גרודובסקי תאר תהליך נפשי הרסני שעבר על האדם, שהלך והתעצם בכל יום שהאירועים הרצחניים המשיכו להיערם. נדבך נוסף של הספר היא העובדה, שהמחבר היה אדם דתי. הפרשנות שלו מרתקת והאופן שבו הוא נאחז בחיים ובאמונה מעוררי השתאות לנוכח התנאים הבלתי אפשריים.

הספר מכיל גם נספחים ופרשנויות אודות בחירת האדם והאמונה בזמן השואה. הספר ערוך על ידי אביחי צור ויש בו רגעים של השתאות לצד עצב גדול. זו צוואה של עולם שהושמד, על חיים של התממשו ועל האסון הגדול ביותר של העם היהודי. מלבד כל אלה, נמצא בספר פיסת חיים ועדות בעלת חשיבות ראשונה במעלה שהצליחה לשרוד כנגד כל הסיכויים.