ביקורת על ספר: תליין האהבה, מאת: ארווין יאלום

 

ארווין יאלום הוא אחד מהמטפלים המפורסמים ביותר בעולם. ספריו נמכרו במיליוני עותקים והוא אחד מהאחראים להפיכת פסיכולוגים לכוכבי תקשורת. שיטת הטיפול שלו היא פסיכותרפיה. הכוונה היא לשיחות שעורך עם אנשים, שמבוססות על חקר העבר שלהם ומחשבותיהם הכמוסות. במהלך הטיפול הוא מעמת אותם עם הרגשות העמוקים ביותר שלהם, או כפי שהפסיכולוגים קוראים להם: רגשות מודחקים. השיחות מחולקות לנושאים, כמו: בדידות, אהבה, חוסר סיפוק ועוד. השאלות מאוד חודרניות ונעות מן העבר של המטופל ועד לסיבות שבגללן הוא הגיע לטיפול.

יאלום, מרצה לפסיכותרפיה, ומטפל בעצמו, מחלק את השיחות לנושאים, שכולן קשורות לאהבה. אין ספק, שיאלום הוא כותב מוכשר, שמכיר את נפש האדם. הוא מלא אמפתיה ורגישות למטופליו. במהלך השיחות הוא מנסה להעלות פעמים רבות אמיתות גלובאליות לגבי בדידות ואהבה ולהפוך אותן למשמעותיות עבור הקוראים. הוא נותן הצצה מרתקת אל השדה הטיפולי, בו כולם מרגישים לא מסופקים, למרות שמבחינה אובייקטיבית, חייהם כלפי חוץ נראים מוצלחים ונורמטיביים לחלוטין.

במהלך השיחות אנו רואים את נקודת המבט האישית של יאלום, שהופך ממטפל פסיבי למעין קריין של התהליך הטיפולי. כך אנו מקבלים זווית ראייה כפולה ותובנות מכסא המטפל ומכסא המטופל. זאת אחת הפעמים היחידות, בה פסיכולוג חושף את עצמו בצורה כה אמיצה, מה שמספק הצצה אל הצד, שבדרך כלל אינו מדבר בטיפול או מביע את דעתו.

הספר היווה השראה לעשרות ספרים אחרים שנכתבו בנושא, והוא מעין אבן דרך בספרי הטיפול הפסיכולוגיים. יש לציין, שזה אינו ספר מקצועי אקדמי, אלא יותר ספר סיפורי, שמתאים לקוראים שאינם אנשי מקצוע. למרות שזהו ספר מרתק שכתוב היטב, התובנות הן אינדיבידואליות עבור מקרה ספציפי ולכן קשה לקבל מהספר מסקנות גלובאליות, למרות שהסופר מנסה בכוח שיהיו כאלה.

ביקורת ספר: שירת הגורילות, מאת: דון פרינס יוז

דון פרינס יוז, מחברת הספר "שירת הגורילות", סבלה מתסמונת אספרגר והייתה רחוקה מחברת בני האדם, עד שהגיעה לעבוד בגן החיות מסיאטל, מה ששינה את חייה.

תסמונת אספרגר היא לקות תקשורתית, או בשמה העממי: אוטיזם קל. התסמונת הופכת את האדם שלקה בה לקשה הבנה בכל הקשור למצבים חברתיים. ייתכן האדם יהיה מאוד חכם ואינטליגנטי, אך השדה החברתי יהיה עבורו זר ומנוכר. למרות הכותרות המפוצצות של הספר, לא ניתן באמת להירפא מאספרגר. ניתן לשפר את המצב, אך זהו מקרה כרוני, שנשאר עם האדם עד יום מותו.

דיסאינפורמציה נוספת שיש בספר היא, שאין לצפות לגלות גילויים מרחיקי לכת על מוחו של אדם אוטיסט. מי שלקה באספרגר הוא אוטיסט בתפקוד גבוה, ולכן עיקר האינפורמציה בספר נכתבה מנקודת מבט של אדם לא חברותי. יש לציין, שמחברת הספר אובחנה בגיל מאוחר, ולכן רוב חוויות האכזריות וההתעללות שחוותה כילדה, הן חוויות, שגם ילדים לא מקובלים רבים מרבים להזדהות איתן ולעבור חוויות דומות. התחושה העיקרית שניתן לדלות מהספר היא, חוסר ההבנה כלפי המוזרות שלה, שדווקא בחברת הגורילות היא מצליחה לחוש נוחות, בניגוד לחברת בני האדם.

הספר מציג את הגורילות כיצורים רגישים ועדינים. דון פרינס יוז מתארת את חברת בני האדם כחברה כוחנית ומפחידה, ואילו את חברת הגורילות כחברה הומניסטית אמיתית. יש כאן מבט אחר ואמיץ על כל הברואים, ומציג את הדברים באופן שונה, ממה שאנו מכירים ורגילים. העדינות של היצורים הגדולים עומדת בניגוד לאכזריות של בני האנוש, דבר שגם אנשי החינוך לא הצליחו להבין את המורכבות והחריגות שלו.  בנוסף, קיימת בספר צעקה של אישה אוטיסטית, שכותבת בצורה חדה וברורה על המצוקות שלה, וכיצד הן השפיעו על חייה. מהבחינה הזאת הספר מהווה מסמך נדיר, משום שיש מעטים כאלו.

בשורה התחתונה, הספר "שירת הגורילות" הוא ספר מרגש שמומלץ לקרוא. נקודת ההסתכלות מרתקת ומקורית, והנושא הוא אחד מהמדוברים בשנים האחרונות. יש כאן מבט מעניין לחובבי הטבע, וגם לאלו אשר מתמודדים עם קרוב משפחה אשר סובל מאוטיזם. לשאר הקוראים הספר נותן הצצה מרתקת אל חיים בהחלט מיוחדים וייחודיים.

ביקורת על ספר וסרט שנעשה בעקבותיו לרגל יום השואה – הכול מואר, מאת: ג'ונתן ספרן פויר

יום השואה חל ב-8 באפריל ולקראתו נביא ביקורת על ספר וסרט שבא בעקבותיו, שהפכו ללהיטים בינלאומיים. זאת, אפילו שהסופר – ג'ונתן ספרן פויר היה רק בן 27 כשהספר יצא לאור וזמן קצר אחריו, לאור הצלחתו הכבירה – הפך לסרט מדהים.

הספר והסרט "הכול מואר" אינם מייצגים את ספרי וסרטי השואה הקלאסיים. יש בהם הומור דק ומחודד, והרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו צוחקים בקול רם. החלק השני – של השואה, קשה מאוד וחודר ללבנו. לאחר שקראנו את הספר או צפינו בסרט, אין ספק שלאחר מכן הוא יישאר איתנו לתקופה ארוכה.

הסרט, שנעשה בעקבות הספר אינו חופף בכל הפרטים. מצד שני, הסרט הבהיר לי דברים, שלא היו ברורים דיים לאחר קריאת הספר.

"הכול מואר" נכתב כאוטוביוגרפיה, למרות שהמחבר טוען, שהוא לא ערך מסע שורשים כמו גיבורו. לגיבור קוראים ג'ונתן ספרן פוייר, וסיפור המעשה הוא חוסר במידע של הגיבור בקורות משפחתו בתקופת השואה ובכלל בעבר. הוא הופך להיות אספן כפייתי של זיכרונות, עד שיצרו גובר עליו והוא מחליט לבקר בעיירת הולדתו של הסב, שבהווה נמצאת באוקראינה. בנסיעה הוא מבקש לברר פרטים על שארע לסבו וכיצד ניצל מטבח המוני בעיירה בשם טרכימברוד, שחוסלה לחלוטין וכיום אינה קיימת.

הספר "הכול מואר" יצא לאור בשנת 2002, כאשר הכריכה בשחור ולבן ומאוד מיוחדת. הוא מחולק לשלוש נקודות ראות ומתואר בעיני אלכס פרצ'וב, המדריך והמתרגם האוקראיני, ששפתו האנגלית מעוררת התפרצויות צחוק בשל התבטאויותיו, ההתכתבות בין אלכס לג'ונתן והחלק הקשה – על השואה והסיפור של מה אירע בעיירה טרכימברוד, ועל האישה המסתורית, שלמעשה הצילה את חיי סבו.

הספר מיוחד, ייחודי ויוצא דופן. אלכס מדבר כאילו רוסית באנגלית, כלומר: חושב ברוסית, אך מדבר בשפה האנגלית והדבר מאוד מבדר.

הספר והסרט הם מסע של גילוי עצמי, לא רק של ג'ונתן, אלא סוחף גם את אלה שיוצאים איתו למסע. החל מג'ונתן, שמגלה את הסוד הנורא אליו ביקש להתוודע, הסב האנטישמי, המחוספס, בעל ההתבטאויות הגסות, שמתחזה לעיוור, בשל אהבתו לכלב סמי דיוויס ג'וניור ג'וניור, מקבל פלאשבקים מעברו. מסתבר שגם הוא היה אחד מניצולי העיירה ובעצם הוא יהודי, שהדחיק את יהדותו מאותה התקופה עקב האימה מהטבח. המסע גורם לו לזעזוע קשה מאוד, עד שהוא מתאבד. גם משפחתו של אלכס עוברת מהפך, כאשר הסב נקבר כיהודי והם חוזרים ליהדותם.

הסרט יצא בשנת 2005. הבמאי הוא ליב שרייבר. הסיפור בסרט רצוף, ולא מחולק לנקודות מבט שונות כמו בספר. את ג'ונתן מגלם השחקן הנפלא, עם הפוקר פייס, אלייז'ה ווד. אלכס פרצ'וב הבן מגולם בידי יוג'ין הטס המצחיק. הוא לבוש בטרנינג ישן ולא מודרני, ובפיו שן זהב. הוא מכנה את ג'ונתן בשם ג'ונפן וכל התיקונים לא עוזרים. סבו, אלכס הזקן, מגולם בידי בוריס לסקין. הוא מצחיק בתור אדם מבוגר ונרגן, לא דובר אנגלית, בטוח שהוא עיוור, אך נוהג במכונית הישנה והמקרטעת. רציתי לציין את הכלב הנהדר סמי דיוויס ג'וניור ג'וניור, מעורב מדובלל ועצבני, שהופך לכלב נחייה ואף מקבל תלבושת מתאימה לתפקידו.

יש בספר ובסרט סיפור, שמערבב את כל הרגשות שקיימים באדם, והכול בחדות. יש צחוק עד דמעות, כמו דמותו העלובה של הכלב, שהופך לכלב נחייה במסע וג'ונתן, שבתחילה נרתע ממנו, מתחיל להיקשר אליו. יש אירוניה, טרגדיה ועצב עם גילוי מחיקת העיירה. גם השאלה התמימה של אחותה של אוגוסטין, לוסטה (לריסה לאורט), שעדיין חיה בעבר, שמופנית לסב, כאשר היא רוצה לדעת אם המלחמה כבר הסתיימה.

יצירת מופת של כתיבה, שהפכה לסרט מרתק, עם שחקנים משובחים. הנופים של אוקראינה ירוקים ויפהפיים ושלווים, אך מסתירים בתוכם כאב גדול ועצב וחיי אדם שנגדעו באכזריות.

ביקורת ספר: אנדרגראונד , מאת: הרוקי מורקמי

כת "אום שינריקיו" נוסדה בשנת 1987 והייתה אחראית לפיגוע הטרור הנורא ביותר ביפן במרס 1995, בו הותקפו נוסעי רכבת תמימים בגז סארין הרעיל, וכתוצאה מכך נהרגו כ-12 בני אדם ונפצעו כ-500 איש. הפיגוע, שבוצע ברכבת התחתית, היווה טראומה כואבת ומדממת בתולדות האומה היפנית. חברי הכת האמינו, שמנהיגם שוקו אסהרה הוא ישו החדש. תורתו טענה, שהעולם עומד בפני אסונות נוראיים ומי שלא ילך בדרכו יסבול ומשפחתו תספה באחד מעשרות האירועים הקטלניים, שעומדים לפקוד את כדור הארץ. הוא טען, שיש לו כוחות על טבעיים ולכן דרש ציות עיוור מכל חברי הכת.

לאחר הפיגוע בשנת 1995, החליט הרוקי מורקמי, אחד מגדולי סופרי יפן בעת החדשה, לראיין עבור עיתון יפני בו עבד, את הניצולים מהאסון. ראיונות, שכללו רקע על האנשים ששרדו מהפיגוע, מופיעים בספר שנכתב מאוחר יותר. החלק הראשון של הספר מעניין, אך לעיתים יבש, וזאת משום שנערכו עשרות ראיונות, מה שגרם לכך, שהקורא היה יכול להשתעמם. גם הגיגיו של הסופר בקשר לאירוע לא באמת הוסיפו לאינפורמציה שכבר הופיעה בעבר. אולם, החלק השני מחפה על האינפורמטיביות המרובה של החלק הראשון.

בחלק השני של הספר ישנם ראיונות הכוללים בנוסף גם חברים שפרשו מהכת, וכאלה שנטשו וכבר התאוששו משטיפת המוח שעברו. מעבר לסיפור המרתק על הכת ומנהיגה והדרך בה חיו ופעלו, הביקורת המרומזת על החברה היפנית מוסיפה עניין רב. מסתבר, שרבים מחברי הכת חיפשו מפלט מהחברה היפנית השמרנית, שחייבה הליכה קשוחה בתלם. ישנה תופעה של חילוניות שמשתלטת על יפן, ורבים רצו להאמין בדמות כריזמטית ועל טבעית. דמות כזאת יכולה להוות עבורם שינוי מרענן. בנוסף, זהו מסמך מרתק על ההרס שתופעת הכתות עלולה לגרום ועל האופן בו אנשים מחפשים בכוח משמעות לחייהם, גם אם משמעות זו מגיעה עם תו מחיר, והוא להתמסר למנהיג כל יכול.

רבים מהמרואיינים לא מתחרטים על השותפות בכת, רק על התוצאה הסופית, שהיא הפיגוע. הבדלי התפיסה בין החברה בעלת האוריינטציה המזרחית וזאת המערבית, בלתי נתפסות.

הספר מהווה מסמך מרתק, ללא ספק, שמוסיף אור לתופעה מיוחדת במינה, שהקורא הישראלי לא מכיר.

ביקורת ספר: דיוקן הונגרי, מאת: אורלי קראוס-ויינר

ספרי פרוזה על השואה ועל החיים שהיו לפניה הפכו לנפוצים בשנים האחרונות. הגיבור יוצא למסע לגילוי שורשיו, שתמיד חופן בתוכו גילוי מפתיע אודות גורלו וגורל משפחתו.

הספר "דיוקן הונגרי" עוסק באחת הטרגדיות הגדולות שאירעו בתקופת השואה והיא שואת יהודי הונגריה. יהודי הונגריה סבלו מאסון כפול, משום שהשמדתם הייתה מהירה וברוטאלית והתבצעה בסוף המלחמה, לאחר שפשעי הנאצים כבר היו ידועים. אורלי קראוס-ויינר, מחברת הספר, בת ליוצאי הונגריה, עוסקת בחיים שלפני, אחרי ומהלך האסון הגדול ביותר של יהודי הונגריה.

הספר עוקב אחרי משפחת שוורץ, לאחר שאחת הנשים במשפחה חלתה במחלה קשה. הבת דריה חושבת, שאם תחקור את העבר המשפחתי, תגלה סוד ישן, שעשוי להציל את חיי האחות. המסע אליו היא יוצאת חוצה יבשות ועוסק בהיסטוריה של יהדות הונגריה במאה ה-20, עד לחורבנה הבלתי נמנע.

הספר נע בין נקודת מבטה של דריה לסיפורים בה היא עוסקת. כך נגלים לנו את הסיפורים הפיקנטיים והרומנטיים של האנשים העתידים להישלח אל הכבשנים. יש משהו מורבידי בעובדה, שאנו הקוראים יודעים את גורלם של הגיבורים, מה שמגביר את האפקטיביות של הסיפורים.

הספר מאוד קליל וקריא. נראה, שהסופרת אינה מעוניינת להעיק על הקורא. השפה והתיאורים מאוד קלילים וקריאים. הנושאים הם על החיים במהלך מלחמת העולם השנייה, ההתמודדות עם השמועות על זוועות הנאצים והיחסים עם השכנים ההונגריים.

לפי דעתי, קיימת בעייתיות בהתייחסות שטחית וקלילה לנושא כה כאוב. לעיתים נראה שהספר הינו רומן נעורים על השואה. למרות זאת, דווקא העובדה שהספר קולח וחף מתיאורי זוועות, יכול להביא קהלים חדשים להתעניין בנושא, ולכן ניתן לסלוח לסופרת על חוסר העומק בו הספר לוקה לעיתים.

ויקטור פרנקל – המסקנות המפתיעות של ניצול השואה

ויקטור פרנקל (1905 – 1997) הוא אחד מהיהודים שהשפיעו בצורה הרבה ביותר על תחום הפסיכואנליזה. יש טוענים שהוא שני רק לפרויד. תורתו השפיעה ועדיין משפיעה על מאות, אם לא אלפי מטפלים ברחבי העולם.

ויקטור פרנקל נולד בשנת 1905 בווינה והחליט ללמוד רפואה. בניגוד למה שרבים חושבים, פרנקל לא הלך ללמוד פסיכיאטריה, אלא נוירולוגיה, ואף ניהל מחלקה בבית החולים המקומי. למרות זאת, גילה בקיאות רבה בפסיכיאטריה ואף קיבל פרופסורה בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה וכיהן כמומחה באוניברסיטת וינה. השואה היוותה אסון נוראי עבור פרנקל, והיא שינתה את חייו. גם אשתו נספתה בשואה ורוב בני משפחתו, מלבד אחותו.

פרנקל נתפס על ידי הנאצים, ושהה תקופה קצרה בגטו טרזיינשטאט ולבסוף נשלח לאושוויץ. שם עבד בעבודות פיזיות קשות, כמו הנחת מסילות רכבת מבוקר ועד ערב. לאחר תקופה קצרה הוא שאל את עצמו שאלה, מדוע יהודים מסוימים, גם אם חזקים ומוכשרים, מתים תוך זמן קצר ואילו אחרים שורדים.

שאלה זו הביאה אותו למסקנה מפתיעה והיא, שלאו דווקא הגדולים והאמיצים שורדים, אלא אלה שיש להם למען מה לחיות. אלו ששרדו היו האנשים שהייתה להם מטרה, החל מלספר לעולם מה עברו בשואה ועד לחזור ולאכול את המאכל האהוב עליהם. במשרדו הקטן במרפאה נתן פרנקל טיפולים לחולים וניסה להחדיר משמעות לחייהם. הבסיס שעומד מאחורי תורתו הוא הרעיון, שבני האדם הם בני חורין, לכן יכולים לבחור את המשמעות לחייהם. החיים נייטראלים והעולם אדיש, ולכן על האדם מוטלת המשימה הקשה, שהיא למצוא משמעות לחייו. הנאצים יכלו לקחת מהאדם את חירותו הפיזית, להרעיבו ולהרגו, אך לעולם יישאר בן חורין במחשבותיו. גם לעבד הנרצע ביותר יש אפשרות להתאבד ולכן הוא תמיד יישאר בן חורין.

ויקטור פרנקל שרד את השואה, משום שלטענתו רצה להפיץ את התורה שהגה באושוויץ. עד מותו טען, שהאדם המציא את תאי גזים, אך הוא גם הומניסט והצליח להשמידם. היו בשואה רשעים גמורים, אך גם קדושים, כאשר הכול נובע מבחירה.

הבעיה הבסיסית שגילה, היא ירידת המסורת והדת. ברגע ששני המנגנונים הללו נעלמו, האדם נשאר מבולבל ונטוש. לכן, בעולם המודרני משימתו של האדם היא למצוא את המשמעות האישית שלו ושל חייו. ברגע שאלו יימצאו, כל שאר הבעיות יוחלפו מעצמן.

שני ספריו המומלצים של ויקטור פרנקל הם: 

האדם מחפש משמעות

ספרו המפורסם ביותר. הספר כתוב בצורה סיפורית מרתקת, ומשלבת בין תורתו של פרנקל לסיפור חייו. פרנקל מספר, כיצד הגיע לתורת הלוגותרפיה. הוא מתאר את סיפורו המרתק בתקופת השואה ומקרים שונים שעברו אצלו בקליניקה. בנוסף, הוא מניח את הבסיס לתורת הלוגותרפיה, וכותב את עיקריה וכיצד הגיע למסקנות המפתיעות, שרלוונטיות לכל אדם.

הזעקה הלא נשמעת למשמעות

הספר הזה מדעי יותר, ומכיל את עיקרי תורת הלוגותרפיה מנקודת מבט פסיכולוגית. למרות זאת, הספר מאוד קריא, ופורש תורה מסובכת מבחינה מדעית ופסיכולוגית בצורה ובאופן שתהיה קריאה וברורה לכל אחד. פרנקל עומד על הכוחות העצומים של המשמעות וכיצד האדם יכול לנסות ולמצוא את המשמעות האישית שלו בתקופת חייו.