יוסף חיים ברנר – הפרק הרביעי בסדרה "העברים", בימוי: יאיר קדר

הסדרה "העברים" הנה סדרה איכותית ביותר ומושקעת על היוצרים האיכותיים, הכריזמתיים והמובילים בספרות ובתרבות העברית החדשה. הם אלה שהשפיעו במידה הגדולה ביותר על הקוראים בימינו ויש קונצנזוס על יצירתם. בעבר כבר הועלו מספר דיוקנאות בסדרה, וכעת הוחלט להביא עוד חמישה מפורסמים: המשוררת זלדה, הסופר ברנר, המשוררת רחל, דוד בוזגלו וז'בוטינסקי.

הפרק הרביעי בסדרה הוא על י.ח. ברנר בבימויו של יאיר קדר. משתתפים בו מבקרי וחוקרי הספרות המפורסמים ביותר בתקופתנו: ד"ר אריק גלסנר, פרופ' אריאל הירשפלד, פרופ' מנחם ברינקר ובעיקר פרופ' נורית גוברין ופרופ' אניטה שפירא, שעסקו רבות בו וביצירתו.

הסרט אפל ומביא את דמותו בצירוף תמונות וסרטונים כהים ואפלים. ברנר היה אדם דיכאוני, עם מצבי רוח מסובכים מאוד, ועם זאת מוכשר מאוד ונאמן עד כלות לשפה העברית. הוא יסד את עיתון "המעורר" בשפה העברית, בשהותו בלונדון, בעוד שהשפה העברית הייתה בשפל מוחלט. הוא, שנולד ברוסיה בשנת 1881 ואף גויס לצבא הרוסי בשנת 1901, נמלט משם, התגלגל ללונדון, ללבוב ובסופו של דבר הגיע לארץ, שהייתה במצב קשה מאוד. באותה התקופה הוא כבר כתב מספר ספרים והעיתון שהוציא אף הוא היה מוכר. ברנר הגיע לארץ ולאחר זמן קצר ביותר בו עבד כפועל, חזר לפועלו כאיש תרבות, סופר וחוקר מן המשפיעים ביותר בתקופה.

חייו של ברנר אינם ברורים לחלוטין, האם אהב נשים או גברים או את שניהם? האם היה לו רומן עם אורי ניסן גנסין, הסופר הידוע, שנפטר בגיל 33 ממחלת לב שלא זוהתה, בזמן ששהו ביחד באותו החדר לאחר שהכירו מילדות ואף למדו באותה הישיבה? ברנר אף קרא לבנו היחיד אורי ניסן, בשם ידידו הוותיק והמת, שנולד לאחר שניהל רומן קצר ואחריו נישואין שלא החזיקו מעמד עם גננת אותה הכיר בשהותו בירושלים בשם חיה ברוידא. לאחר גירושיו לקחה גרושתו את הילד הצעיר לברלין, שם למדה גננות, והקשר בינו לאביו נותר בקשר מכתבים בלבד עד להירצחו.

ברנר הצטרף לחבורה שהתגוררה בבית האדום ביפו, שהדרך אליו הובילה או דרך פרדסים או דרך כפרים ערבים. לאחר פרעות שהסתבכו להיות פרעות תרפ"א (1921), תוך כדי לוויה של נער צעיר ערבי בן 13, נכנסו הפורעים הערבים לבית האדום ורצחו את כול שמונת האנשים ששהו בו.

הרצח הזה הרעיד את אמות הסיפים של החברה בארץ. ברנר היה כבר מפורסם מאוד וגם יוסף לואידור, שנהרג עמו וגופתו נמצאה מבותרת מאוחר יותר.

ברנר היה אחד מהמשפיעים של אותה התקופה ועד ימינו השפעתו מורגשת. כול המסתורין סביבו, דמותו הבלתי מפוענחת עד תום והאפלה, הכישרון האדיר ששפע ממנו ושפע יצירתו בחייו הקצרים, 40 שנה בסך הכול, כול אלה מסקרנים ומעניינים ונותנים הרבה מקום למחשבה.

ביקורת סרט: כשנהיה צעירים, ביים נוח באומבך

בשלב מסוים בחיים אתה עובר משבר הגיל הראשון שלך. הוא מגיע פתאום, ללא שום אזהרה מוקדמת. כולם התחתנו סביבך, יש לך מספר ילדים אתה הפכת למבוגר לא מגניב ולא מעודכן. החברים עסוקים בהחתלות, חלומות הנעורים נגוזו ואתה מגלה שכל החלומות שהיו לך בגיל עשרים ירדו בתחתית האסלה. הסרט עוסק במפגש בין זוג מבוגר, שעדיין בעניינים אבל הגיל שלו הופך אותו למעין מוצג פרהיסטורי מרתק עבור הדור הצעיר. לבין זוג היפסטרים צעירים בני עשרים ומשהו מגניבים, שלמרות שהם חולקים כבוד לדור המבוגר הם עדיין מביטים בו במעין זלזול.

הסרט עוסק בפער הדורות ההולך וגובר,  הוא מציג את ההבדלים בין שני הזוגות באמצעות אבחנות זעירות ומדויקות שלא מושכות תשומת לב לעצמן, אבל נמצאות שם, בטקסט או ברקע – דברים כמו כיסוי האייפון של בן סטילר. . באומבך הוא מומחה באבחנות זעירות, הסרט מלא בהם ומצליח באמצעותם להדגים לצופה את הפער בין הדורות. הסרט מלא באבחנות מתוחכמות, רמזים על הרצון להיות מעודכן ועל אי הקבלה שאתה נמצא מאחור ובעיקר הרבה מאוד רגישות וחמלה.

העלילה עצמה מעט מוגזמת, וישנם קטעים שניתן לראות אותם כפתטיים כמו ההשתתפות בסדנת היפ הופ. למרות זאת, הרגישות והאינטיליגנציה שעוטפים את הסרט והמשחק המצוין של סטילר מצליחים לרומם אותו ולהפוך אותו לממתק די טעים. למרות זאת יש בכשנהיה צעירים מספיק רגעים מרגשים ומצחיקים ובעיקר מכמירי לב, שיצדיקו הליכה לסרט בייחוד עבור אלו שמסרבים לקבל את צו הזמן.

 

ביקורת על סדרה: "קולוני" סדרת המסתורין החדשה, מאת יוצר "אבודים" קרלטון קיוז

למרות חוסר המקוריות של יוצר "אבודים" קרלטון קיוז, שזורק לעברנו כל מה שאבד בסדרה ההיא, הסדרה החדשה "קולוני" עדיין מצליחה לסחוף אותנו.

היא משתמשת באותו קו עלילה מוכר, לפיו כוח זר, במקרה שלנו חוצנים, השתלט על עיר המלכים לוס אנג'לס. הסיפור עוקב אחרי סוכן אף-בי-איי, אשתו ובנו, שמופרדים על ידי כוח מסתורי. הוא נאלץ להחליט אם לשתף פעולה עם הרשויות, שמרוויחות מהסדר החדש, או למרוד בהן. וויל, גיבור הסדרה, מחליט לעשות מעשה והוא מצטרף למחתרת כדי להציל את בנו.

הבעיה של הסדרה, שהיא עוסקת בחייזרים, אולם אנו לא רואים אותם. הם נמצאים ברוחם, מזכירים אותם, יש להם ככל הנראה תוכנית, אבל הם לא נוכחים פיזית. למרות זאת, זוהי סדרת דרמה עשויה היטב. "קולוני" מצליחה לתעתע בצופים פעם אחר פעם, וליצור טוויסטים מפתיעים כמעט בלי מאמץ. כולם בוגדים בכולם, לא ניתן לבטוח באף אחד והממשל הוא גוף מרושע, שמשרת כוחות אחרים. גם הדמויות עצמן  לא מספיק מפותחות, בניגוד ל"אבודים" הן חסרות עומק ולא מאוד מעניינות. מה מחזיק את הסדרה הוא קצב מהיר במיוחד והרבה מאוד אקשן והתרחשויות, שמצליחות לסקרן את הצופה.

למרות מחסור בעומק, העולם של קולוני סוחף. נשאלות בסדרה שאלות פרובוקטיביות, כגון: מדוע החייזרים מתעניינים בעולמם של בני האדם, והעובדה שהעולם מתחלק לנבחרים וכל השאר שצריכים לשרתם. לצד בעיות נוספות, בחלקן לוגיות, כגון: מדוע שהחייזרים יהיו מאוימים בקבוצה של אזרחים עם נשקים פרימיטיביים, כאשר הנשק שלהם הרבה יותר מתקדם, או מדוע אנשים כה במצוקה, כאשר הם חיים בבתים מרווחים ויש להם שפע של דלק, חשמל ומזון.

"קולוני" מנסה להיות סדרה דרמה מרגשת, שקיים בה קורטוב של מסתורין ומדע בדיוני. למרות מספר הברקות וקצב טוב, היא לא מצליחה לסחוף או להשאיר חותם. הבעיה המרכזית היא חוסר המקוריות. לרוב הצופה יכול לנחש ולצפות את כל ההפתעות שהבמאים הכניסו לסדרה בצורה מעט רשלנית.

"קולוני" היא סדרה סבירה, אבל לא כזאת שתצליח לשחזר את ההצלחה של "אבודים".

ביקורת סרט: גשר המרגלים, במאי – סטיבן שפילברג, סרט טוב אבל לא הרבה מעבר לכך

סטיבן שפילברג הוא גיבור ילדותי. שפילברג זנח את סרטי הבלוקבאסטרים עתיקי האפקטים והחל לעסוק בסרטים היסטוריים מורכבים ולעתים משמימים.

"גשר המרגלים" הוא סרט דרמה כבד, רחוק שנות אור מהפצצות, הקרבות והקצב המהיר שאפיין את שפילברג במשך שנים. "גשר המרגלים" מתרחש ב-1957, שיאה של המלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ. החשש ממלחמה גרעינית נראה ממשי מאי פעם, בבתי הספר מתרגלים השתטחות מתחת לשולחנות, ובצללים של שתי המעצמות פועלים המרגלים שמנסים להעביר הביתה כמה שיותר מידע על כוונות הצד השני.

רודולף אייבל (מארק ריילנס), מרגל רוסי שנתפס על ידי ה-CIA האמריקאי, מובא למשפט ראווה, שיביא בוודאות להוצאתו להורג. ג'יימס ב. דונובן (טום הנקס), שותף במשרד עורכי דין בברוקלין, נשכר לייצגו במשפט והופך מיד לשנוא הציבור והמדינה. אלא שבמקביל, משימה חשאית אמריקאית בעורף האויב משתבשת, כשמטוס ריגול מופל מעל שטח ברה"מ, והטייס האמריקאי הופך לשבוי רב ערך מאחורי מסך הברזל. כאשר סטודנט אמריקאי נוסף נחטף במזרח ברלין, נדרש דונובן להפוך למתווך בין שתי המעצמות היריבות, במטרה להביא לעסקת חילופי שבויים דרמטית.

זהו סרט ריגול ריאליסטי וכבד במיוחד, שבשום שלב לא מעביר להילוך חמישי, אלא נשאר על מי מנוחות, שכוללים הרבה מאוד טקסטים כבדים ודיאלוגים, שנעים בין משמימים ומרגשים. עולם הריגול מעולם לא נראה כל כך יבש, עם מרגלים חסרי אישיות, שאין בהם שום ניצוץ ג'יימס בונדי. העיסוק הוא כמעט אובססיבי בפרטים השוליים, בכל הקשור לסוגיות המשפטיות והפלפולים הקשורים לסדרי החלפת השבויים. דווקא הפרטים החשובים זוכים להבזקים קצרים וחסרי ריגוש, כדוגמת נפילת מטוס הריגול שנמשך דקות בודדות בלבד. ההבזקים הללו יוצרים דמויות גנריות, שקשה לנו להתחבר אליהם רגשית, וסצנות נטולות כל עניין ממשי ובעיקר מאכזבות. חומר הגלם עצמו מצוין, אך הטיפול בו לא מצליח לרומם את הסרט מבינוניות.

שתי הדמויות הראשיות, דונובן ואייבל, זוכות לטיפול נכון והרגעים שבהם הם מפגינים חיבה אחד כלפי השני – הטובים בסרט. דונובן הוא הפרקליט העשוי ללא כל חת, אדם שתמיד עושה את הדבר הנכון ומעולם לא מפקפק בערכים האמריקניים. היה טוב יותר אם היינו מבינים את המניעים שלו וכיצד הוא גיבש את תפיסת העולם שלו, אך הוא בהחלט דמות שאפשר להתחבר אליה מבחינה רגשית. אייבל הוא היחיד שניתן להבין את הרקע ממנו הגיע, אך למרות הסופרלטיבים על המשחק,  מארק ריילנס יוצר לטעמי דמות חד ממדית, שקשה להבין מדוע היא כל כך אדישה באופן תמידי לסכנה המרחפת מעליה.

השחזור ההיסטורי מרהיב, ויש מספר רגעים שבהם הקסם של שפילברג משתחל לסרט. למרות זאת, אלה שמחפשים סרט סוחף ומסעיר, יתאכזב מהקצב האיטי והדגש על השחזור ההיסטורי על חשבון הקצב והריגוש.

ביקורת סדרה: מר רובוט

עולם ההאקרים הוא נושא שלא טופל בהוליווד בצורה מקצועית מספיק .

הסדרה החדשה, מר רובוט, עוסקת בעולם האפל של חברות תאגידיות והאקרים אידאולוגיים, שהולכים על הקצה כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר.

הסדרה החלה כמיני סדרה, והורחבה לעשרה פרקים מלאים. מר רובוט הוא כינוי  של דמות מסתורית, שאותה מגלם כריסטיאן סלייטר. יום אחד הוא חודר לחייו של חנון מחשבים מצוי, בעל בעיות חברתיות קשות, אך מוח חריף במיוחד. יחדיו הם יוצאים להפיל תאגיד מרושע ביחד עם קבוצת האקרים נוספים, שהנפח שלהם בסדרה הוא אפסי. מטרת המשימה היא לשנות את העולם.

אליוט (רמי מאלק), כוכב הסדרה, הוא דמות מרתקת. מצד אחד יש לו ממד טרגי ומצד שני יש בו עומק אין סופי בכל הקשור לאבחנות על החיים והעולם הטכנולוגי של ימינו. הסדרה מר רובוט מלאה במושגים טכנולוגיים, שלפי מומחים אמתיים ורלוונטיים, ולכן היא תקרוץ במיוחד לחובבי טכנולוגיה.

יש לציין, שהפרקים הראשונים בסדרה אטיים, פילוסופיים וכמות האקשן והפיצוצים היא לא גבוהה במיוחד. במקום קצב התרחשות מהיר, היא נבנית לאט, לבנה אחר לבנה ולכן קשה עד בלתי אפשרי לוותר על פרק ולהבין את ההתרחשויות.

קיימות בסדרה גם עלילות משנה פחות מעניינות, הכוללות פסיכיאטרית, חברתו אנג'לינה וחברה המניאק רודף הנשים, סוחרת הסמים שלו ועוד כמה דמויות לא באמת מעניינות. העיקר הוא המתח האינטליגנטי, שנבנה לאטו, שבמרכזו עומדת דמות ראשית מרתקת, שיש לה פנים רבות והיא מתפתחת לאורך הסדרה. זאת דמות פגומה ולא ממש מוסרית לפרקים, וגם מעשיה לא תמיד מניבים את התוצאות הרצויות. אבל, היא אנושית, וניתן להזדהות אתה ולהתחבר אליה ואל העולם שהיא מייצגת.

ביקורת סדרה: המרגלים של וושינגטון

מלחמת השחרור האמריקאית היא אחת מהמלחמות המבוימות ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית. הניצחון המפתיע על המעצמה הגדולה דאז בריטניה, הייתה גאוותם הגדולה של האמריקאים במשך מאות שנים.

הסדרה "המרגלים של וושינגטון" מהווה נדבך נוסף, המבוסס על ספר, שהוא בעצמו מבוסס על עלילה היסטורית מימיה הראשונים של ארה״ב.

הסדרה ״המרגלים של וושינגטון״ עוקבת אחרי סיפורו של אייב וודהול. הוא נולד כאיכר פשוט בניו-יורק, שמחליט לעסוק בתחום מיוחד – בריגול. באותן השנים הראשונות של ארצות הברית, כאשר אנשיה נחשבו עדיין לאנגלים, וודהול מקים ביחד עם חברי ילדות את ארגון המרגלים הראשון של ארצות הברית, שכונה בפיהם – ״טבעת קולפר״. הסדרה מספרת את סיפורה של ״טבעת קולפר״, דרמה היסטורית מסועפת ומושקעת.

הבעייתיות מתחילה עם נקודת המוצא של הסדרה. היא יוצאת מתוך מחשבה, שהצופה הממוצע מכיר את ההסתעפויות הקשורות להיסטוריה האמריקאית, מי הנפשות הפעולות ומה התרחש בקרבות המרכזיים. הישראלי הממוצע, שלא מיודע עם ימיה הראשונה של ארה"ב, לא יצליח, לפחות בפתיחה, לעקוב אחר ההתרחשויות. הסדרה יותר מדי מסתמכת על ההנחה, שלצופים יש ידע היסטורי מוקדם ורחב, ספקולציה הפוגעת בחוויית הצפייה.

בפרקים הראשונים הסדרה בנויה מסצנות שונות, שלא ברור מה הקשר ביניהן. מאוחר יותר הדברים באים על מקומם בשלום והאירועים מתבררים ומסתדרים וניתן להבינם.

הסדרה לא רעה, אבל חסרים בה טוויסטים ואירועים מסעירים. יחסית לסדרות ריגול אחרות, היא חסרת ריגושים אבל עשויה לא רע בכלל. הבסיס העלילתי מצוין, ולמרות שצריך להשלים כמה שיעורים בהיסטוריה אמריקאית באינטרנט, עדיין היא מציעה חוויה היסטורית מסעירה.

למרות חסרונות מובנים, עדיין המרגלים של וושינגטון היא פרק היסטורי מרהיב ששווה להשקיע עבורו, גם אם הוא לא יצירת מופת.