ביקורת סדרה חדשה: המגפה, סדרת אימה קומית

"המגפה" היא סדרה שמסמלת כיוון חדש ורענן של הטלוויזיה הישראלית. היא מהווה הפקת מקור מושקעת על נושא זנוח יחסית בתרבות הישראלית, והוא ז'אנר האימה.

הסדרה "המגפה" מציגה קאסט חלומי של שחקנים, כמו: שלמה בראבא, דובלה גליקמן, תיקי דיין ואחרים. העלילה עצמה מאוד פשוטה ובסיסית: מגפה מסתורית וקטלנית פורצת בבניין יוקרה, הדיירים צריכים להתמודד עם האיום החדש לפני שתכלה את כולם. הסדרה נעה בין סיפורים קטנים ואנושיים, לניסיון לפעול נגד השעון ולעצור את המגפה הקטלנית שמאיימת לקטול את כול דיירי הבניין.

במקום סדרה מאיימת ועוכרת שלווה, המפיקים בחרו ליצור סאטירת אימה גרוטסקית ולא מפחידה. האנשים שנדבקו במחלה הופכים למעין גופים דוממים, שג'לי ירוק זורם מכל הנקבים בגופם. מטרת הסדרה היא להאיר באופן פארודי את ההסתגרות של האנשים העשירים בחברה, מול איום חיצוני שזוחל מכל פינה. אולם, במקום סאטירה נשכנית, הסדרה מכילה מסרים סותרים ולא ברורים והומור בנאלי ללא פאנצ'ים שיפילו אתכם לרצפה.

התפאורה בסדרה לא מושקעת ונראית זולה, בדיוק ההפך הגמור ממה שאמורים לראות בבניין יוקרה עם דיירים בעלי טעם מוחצן בעיצוב, ריהוט ואופנה. גם הדמויות לא אמינות ובעיקר בעלות התנהגות מוגזמת ולא טבעית, מה שיוצר ריחוק בין הצופה לסדרה, והוא נותר אדיש מול ההתרחשות על המסך.

למרות הביקורת, מגיע מחמאה על האומץ והתעוזה של הסדרה. למרות שיש הבדל בין השאיפה ליצור סדרת אימה קומית עם דיירי יוקרה מושחזים ומורמים מעם, לבין הסדרה, שמציגה קבוצה של אנשים שטובעים בג'לי ירוק וגרים במעין בית אבות יוקרתי בהרצליה, עדיין יש לסדרה פוטנציאל. היא מציגה חזון חדש של הטלוויזיה הישראלית, שלא חושש לגעת בז'אנר זנוח, שזוכה כמעט להתעלמות גורפת. זאת סנונית ראשונה, ועלינו רק לקוות שיבואו בעקבותיה רבים אחרים.

המלצה על סדרה: גולשי ספות

הטרנד הלוהט היום בעולם הטיולים לחו"ל של הצעירים הוא שהות על ספה של זר מוחלט. זאת, בשל חיסכון כספי, הרפתקנות ושוני מעניין במקום ללכת למלון בורגני טריוויאלי בארץ אחרת.

בסדרה "גולשי ספות" הגיבורים יוצאים למסע כתחליף לטיפול פסיכולוגי ואת חיבוטי הנפש אל מול המטפל הם מחליפים במצלמה. לכל אחד מהמשתתפים קיימת בעיה שעליו לפתור. כך, למשל, אנו מתוודעים אל קובי וליעד, זוג צעיר צריך לפתור בעיות בחיי המין שלו. קובי מעוניין לגוון ולצרף צלע שלישית למיטה, וכדי לראות האם הם מוכנים לממש את הפנטזיה, הם נשלחים למיאמי בארצות הברית, על חופיה ונשותיה עם הביקיני.

תוכנית ריאליטי טובה תלויה תמיד בליהוק של משתתפיה. חלק מהמשתתפים מרתקים וחלקם פחות, אך עדיין יש מספר סיפורים שמצליחים לשמור על הלהבה של הסדרה. איתי ואסף, צמד מאותגרים חברתית, שאין להם ניסיון עם נשים, יוצאים לחוות אהבה בפעם הראשונה עם אישה. הם נשלחים לסרביה הרחוקה, לחיקה של דוגמנית פלייבוי ומועדון אופנועים. שניהם דמויות סימפטיות עם בעיה אמיתית והתמודדות לא פחות קשה.

אחת מהבעיות הקשות של הסדרה היא, שלעיתים הם עושים עוול לדמויות אותם ליהקו. כך, לדוגמא, קובי מוצג כחרמן ולא אחד שבאמת מעוניין לבחון את יחסיו עם חברתו. אסתי, אחת מהדמויות המעניינות בתוכנית, היא חרדית כבת ארבעים, שחיה בחיי נישואין שהיוו עבורה מעין בית כלא. היא נשלחת למדריד, לחיקו של גבר מהמם. למרות היותה דמות סימפטית, היא מסרבת לבחון מול המצלמה באופן אמיתי וכנה את אורחות חייה. גם סירובה של התוכנית להכניס ממד נוסף מכיוון המארחים, מתגלה כמרגיז. משום כך, אנו פוגשים דמויות חד ממדיות, מעין דמויות משניות, שנשארות בלתי מפוענחות לחלוטין.

למרות חוסר העומק, התוכנית קלילה ומהנה. אנו עוברים מסיטואציה אחת לשנייה, מספה אחת לאחרת. אין ספק, שחלק מהדמויות מעוניינות לעבור תהליך ארוך וכנה, ואנחנו מסכימים איתם. גלישת הספות הינה תהליך מעניין, שחושף אותנו לתרבויות שונות ומנהגים שאיננו מכירים.

למרות שלטעמי התוכנית בחרה במגוון דמויות רחב מדי, עדיין יש מספיק עניין כדי שנעקוב אחריה בעניין.

המבקר: 3 תכניות בטלוויזיה שלנו – אמנון לוי החרדים, בית ספר למשחק,המדריך לתייר בגלקסיה

המדריך לתייר בגלקסיה, ערוץ 10

המטייל ומדריך הטיולים, יגאל צור, מציג תוכנית ראיונות עם נוסעים ומדריכי טיולים, שמתארים את הטיול שלהם. התוכנית נעה בין טיולים למזרח ויעדים אקזוטיים אחרים, לבין אתרים שונים בארץ, בצפון ובדרום.
התוכנית אפקטיבית ומרתקת ונותנת תמונה כללית טובה על המקומות אליהם אנו רוצים לנסוע. למרות שלעיתים התוכן מעט רדוד, הראיונות שטחיים ולצערי ליגאל צור אין מספיק כריזמה להחזיק תכנית, עדיין מומלץ לראות את התוכנית בשל המרואיינים.
התכנית אינה מעיקה ולעיתים נותנת טיפים מצוינים ליעדים בישראל וברחבי העולם. ניתן לראות את מרבית הפרקים באינטרנט.

אמנון לוי, החרדים, ערוץ 10

אמנון לוי, דתי לשעבר, מביא לחילונים הצצה מהירה לחייהם הפרטיים של החרדים, מעין קוויקי לשעות הערב. אמנון לוי, עיתונאי בהווה, שפרסם ספר בנושא ועקב אחרי החברה החרדית שנים רבות, נותן לצופה החילוני מעין הצצה לגלקסיה מרוחקת.
התוכניות מחולקות לשלושה נושאים: שידוכים, גיוס לצבא, ואדמו"רים. התוכנית "החרדים" אמורה לתת לנו זווית חדשה ומפתיעה על החרדים, מעין קירוב לבבות בחסות ערוץ 10.
למרות הרצון הטוב, כביכול, התוכנית צפויה ומראה לנו לרוב מה שאנו כבר יודעים ולא מחדשת הרבה. למרות זאת, היא מאוד קלילה, ואמנון לוי בוחר להציג את הצדדים מעל פני השטח ולא חודר פנימה.
הפרק הטוב ביותר בתוכנית, לדעתי, הוא על הריבים בחצרות האדמו"רים. מוצג לנו חומר חדש, שאיננו חשופים אליו, וזאת באופן יסודי ומעניין. לראשונה אנו מתוודעים למאבקי הכוח, המעמדות והאינטריגות בתוך החברה הסגורה והמתרחקת.
ניתן לראות את שלושת הפרקים המלאים באינטרנט.

בית ספר למשחק, ערוץ 8

סדרת המופת "בית ספר למשחק" רצה בטלוויזיה האמריקאית שנים רבות. בתוכנית שואל המראיין שחקן או במאי בעל השפעה בהוליווד שאלות חודרניות על עבודתו והיצירות שהשתתף בהן.
גדולי השחקנים הגיעו לתכנית, כמו טום קרוז, בראד פיט ואחרים. זווית הראיה של השחקנים מרתקת. בנוסף, מעניין לשמוע על המסע שעברו דרך הפילמוגרפיה שלהם לאורך השנים והאופן בו התפתחו כשחקנים.
ישנם פרקים יותר מוצלחים ופחות, אולם הסדרה מהווה הזדמנות נדירה לראות את הכוכבים הגדולים בעולם מדברים בכנות על הסרטים בהם השתתפו ואיך התפתחו כבני אדם ושחקנים.

המלצה על שתי סדרות טלוויזיה : גולני ריאליטי ו-אנשים אמיתיים

גולני ריאליטי

גולני היא היחידה הקרבית הישראלית ביותר. יש האומרים שהיא מייצגת את מגוון העדות והדעות במדינת ישראל. הסדרה שלפנינו חודרת באופן אינטימי וייחודי אל קודש הקודשים של צה"ל, טירונות 05 של גדוד 51 של גולני. הסדרה היא מעין מיצג ריאליטי, הקטעים אינם ערוכים והמצלמה כמעט ואינה מורגשת. המרואיינים הם המפקדים והחיילים עצמם וכל פרק הוא עד רבע שעה בלבד.

כוחה של הסדרה היא המסמך התיעודי המרתק והאופן בו הוא מוצג. ללא מסננים אנחנו נחשפים לדמויות ולתלאות שהם עוברים, באופן אותנטי שאין כדוגמתו. הכוכבים אינם שחקנים ולכן, כמו ברוב סדרות הריאליטי, הם מדברים בכנות ובגילוי לב. הבעיה העיקרית של הסדרה היא אורכה, רבע שעה, שהוא זמן קצר מדי כדי לתת תמונה כנה ועמוקה לתקופה כה ארוכה, שנמשכת כחצי שנה. הסדרה נותנת מבט על בלבד ואינה עוסקת בדרמות האישיות ובאינטריגות שהן העניין האמיתי בסדרה. נראה שהדמויות עוברות מסננת, החיילים כולם פטריוטים ,ללא רגעי השבירה וחוסר האונים, שמלווים באירוע כה טראומתי שאדם עובר, מהאזרחות למערכת כה תובענית. למרות זאת, יש לפנינו מסמך אנושי מרתק, שראוי לשדרו בעיקר בתוכן שיתופי חינמי באינטרנט.

אנשים אמיתיים Real Humans

יש לציין לטובה את מחלקת הרכש של הוט, שרוכשת סדרות אירופאיות ולא אמריקאיות בלבד. הסדרה שלפנינו היא סדרה שוודית, שזכתה לשבחי הביקורת והקהל, ובמרכזה נושא מרתק. ביקום מקביל נוצרים רובוטים, שמחליפים את בני האדם במקצועות מסורתיים, כמו טיפול בקשישים וכפועלים. ככל שעובר הזמן יוצאים דגמים מתקדמים יותר, שמפתחים רגשות ויוצרים קשרים עם בני האדם. האנשים מתמכרים לדגמים אלו והגבולות בין האדם למכונה מטשטשים. קבוצת רובוטים יורדת למחתרת ומעוניינת לקבל זכויות ולהפיל את הסדר החברתי הקיים.

הסדרה בעלת ערכי הפקה גבוהים ומשחק מצוין. הנושא בו היא עוסקת מרתק. השאלה העיקרית בסדרה היא, האם הטכנולוגיה תחליף את בני האדם או תשרת אותם. בתור סדרה שוודית היא אפילה מאוד וקיימים בה קטעים אלימים ובעלי אופן מיני בוטה. היא מאוד פילוסופית ובניגוד לסדרות האמריקאיות, מאתגרת את הצופה ומציבה בפניו תמונת ראי אנושית מטרידה וסימני שאלה מהדהדים. האם אנו כחברה טכנולוגית נהפוך להיות תלויים בטכנולוגיה, שבסופו של דבר תחליף אותנו?

המלצה על סדרה – המעקב – על המלחמה בין טוב ורע

"המעקב" היא אחת מהסדרות האלימות והמרתקות שעלו על מסכי הטלוויזיה מאז ומעולם. בכל רגע מישהו ימות בצורה מזעזעת ולעיתים דוחה במיוחד, זאת בארבעים דקות מאיימות ועוכרות שלווה.

בסדרה נמצא מלחמה בין הטוב לרע, בין רוצח סדרתי בשם ג'ו קרול, אותו מגלם השחקן ג'יימס פיורפוי, לסוכן ה-FBI התורן, שמגולם בידי קווין בייקון ונקרא בסדרה ריאן הארדי. ג'ו קרול מגלם אדם משכיל ומבריק, שמקצועו הוא פרופסור לספרות אנגלית, תחביבו המיוחד הוא הסופר והמשורר אדגר אלן פו וסיפוריו המפחידים, שמנסה לכתוב ספר אימה עתיר גופות וראשים חתוכים. הוא גם רוצח סדרתי בזמנו החופשי ומבקש להתנקם בריאן הארדי באמצעות אנשים שהכיר בכלא. הטוב בסדרה הוא, כאמור, ריאן הארדי (קווין בייקון), סוכן פדראלי מחונן, שמנסה לעצור אותו בכל מחיר.

בניגוד לסדרות מתח ואימה אחרות, סדרה זו מוצלחת ומעניינת במיוחד. נמצא בה הבלחות יצירתיות וקצב רצחני של העלילה. הקרב בין שני המוחות המובילים משוחק היטב, בעיקר מכיוונו של בייקון, כאיש החוק חדור המטרה.

בסדרה "המעקב" יש קטעים מותחים, רגעים עוכרי שלווה ובעיקר הרבה אווירה. גם הטוויסטים סבירים והסדרה כמעט ולא סובלת מתסמונת המופרכות וחוסר ההיגיון. הסדרה אמיצה מספיק לספק לנו רגעים מדממים ואפילו ילדים עם איברים שפוכים. זאת אחת מהסדרות הטובות שיש בטלוויזיה האמריקאית.

החיסרון העיקרי של הסדרה הוא, שהאינטנסיביות שלה מתישה לאחר מספר פרקים. בניגוד לסדרות, שבונות את עצמן בצורה איטית ובטוחה, הסדרה "המעקב" נכנסת לנשמתנו בכל הכוח כבר מהפרק הראשון. למרות זאת, הסדרה מומלצת לצפייה בעיקר כשאנו נמצאים לבד בלילה בחדר חשוך.

המלצה על סדרה: המנטליסט בערוץ YES

"המנטליסט" היא סדרה ותיקה, שרצה זמן רב על המסך. הכוכב שלה מוכר לחלקכם, והוא השחקן האוסטרלי סיימון בייקר, שמגלם את הגיבור פטריק ג'יין.

בניגוד לסדרות משטרה רבות, בייקר שמגלם מנטליסט בשם פטריק ג'יין , שמשמש כיועץ משטרתי לחקירות רצח סבוכות. בעבר התפרנס ממופעים על טבעיים ולמרות שהוא לא מכשף, יש לו הבנה מעמיקה כיצד בני אדם פועלים וחושבים. מטרתו כיועץ משטרתי היא לתפוס פושע בשם רד ג'ון, או ג'ון האדום, אדם שרצח את אשתו ובתו. הוא מקדיש את רוב זמנו ומרצו כדי לתפוס את העבריין ומצטרף ליחידה לפשעים מיוחדים.

מלבד העלילה המרכזית, כל פרק עומד בפני עצמו. ישנה חקירת רצח, שג'יין לוקח בה חלק. דמותו היא של קוסם מבריק וכריזמטי, שמשתמש בהבנה עמוקה של טבע האדם על מנת לפתור פשעים. הסדרה מאוד קלילה, והשחקן הוא הציר המרכזי בה. למרות שהמשחק של בייקר, לדעתי הוא בינוני ומטה, התסריט מספיק טוב כדי שתישארו במתח לאורך הפרקים. לעיתים הסדרה מגלה לנו עובדה חדשה ומעמיקה על טבע האדם, מה שמוסיף נדבך חשוב לעלילה.

שחקני המשנה מהווים תפאורה לבייקר. הם לא מאוד מעניינים והמשחק שלהם בינוני ומטה. החשובה מביניהם היא טריסה ליסבון (רובין טאני) ראש המדור ומנהלת הצוות. היא קשוחה ופעמים רבות מטילה ספק בשיטותיו של ג'יין. שפת הגוף וטבע האנושי הם הכוחות שמניעים את המנטליסט, שפתירת חקירות הרצח, חייו האישיים והדינאמיקה בין הדמויות, הם ציר נוסף שהסדרה עוסקת בו.

הסדרה היא סדרת מתח טובה, עם טוויסט מפתיע. היא זכתה לרייטינג גבוה מאוד בארצות הברית, למרות שלדעתי יש סדרות טובות ממנה. "המנטליסט" היא סדרה, שניתן להעביר בצפייה בה ארבעים דקות מהנות, שלעיתים יכולות להעביר לנו מסר מעמיק על הטבע האנושי ומה שמניע אותנו.