הסדרה הוותיקה – "האנטומיה של גריי" – מספר עובדות מעניינות

סדרת בית החולים הוותיקה "האנטומיה של גריי" מלווה אותנו כבר שנים רבות. הבאנו מספר עובדות מעניינות:

  • הסדרה החלה בשנת 2005 והעונה ה-12 במספר עלתה לא מזמן – בספטמבר 2015.
  • האנטומיה של גריי ממוקמת בסיאטל, אך למעשה מצולמת בלוס אנג'לס.
  • היא החלה ב-2005 כסדרה מחליפה ויועדה לעונה אחת בלבד, אך הרייטינג הגבוה שכנע את המפיקים להמשיך וכך הגענו כבר לעונתה ה-12.
  • שם הסדרה במקור הוא מהספר הרפואי "האנטומיה של גריי", שכתב הנרי גריי. שם הדמות הראשית הוא מרדית גריי.
  • המפיקה הראשית היא שונדה ריימס.
  • הסדרה נחשבת לאחת מעשר הסדרות הטובות ביותר בארצות הברית.
  • במרץ 2016 תעלה הסדרה בעונתה ה-13.
  • הסדרה מאוד משפחתית: מרדית' גריי, אימה – אליס גריי, אחותה מצד אביה – לקסי, אחותה מצד אימה – מגי. מרדית' גריי שנישאה לדרק שארפ, דרק שפרד ואחותו – אמיליה שפרד, שמחליפה אותו. קאלי טורס שנישאה בתחילה לג'ורג' אומאלי ולאחר מכן לאריזונה רובינס, איזי סטיבנס ואלכס קרב, שמתגרשים ומאוחר יותר – אלכס וג'ו ווילסון. ג'קסון אייברי שנישא לאפריל קפנר, אדיסון מונטגומרי שהייתה נשואה לדרק שארפ, מירנדה ביילי, שהתגרשה ונישאה מאוחר יותר לבן וורן, ויש עוד.
  • הסדרה זכתה בפרסים רבים, כולל האמי וגלובוס הזהב.
  • רוב השחקנים עזבו את הסדרה מסיבה כזאת או אחרת. אלה שנשארו: מרדית' גריי, אלכס קרב, מירנדה ביילי, ריצ'רד וובר החל מהעונה הראשונה, קאלי טורס שהחלה בעונה השנייה ומשתתפת עד היום, אואן האנט, שהתחיל בעונה החמישית וממשיך הלאה, אריזונה רובינס, שגם החלה בעונה החמישית וממשיכה, ג'קסון אייברי, שהחל בעונה השישית וממשיך.
  • בהפקת הסדרה הוחלט לשים דגש מיוחד על דמותה של אליסון מונטגומרי (קתרין וולש) ולכן הועלתה סדרת בת בשם "מרפאה פרטית", אליה עברה ובה היא מככבת.
  • חלק מהדמויות עזבו או נהרגו או מתו מסיבות של ההפקה. לדוגמה: פרסטון ברק (אייזיאה וושינגטון) עזב בפתאומיות את הסדרה, לפני החתונה עם כריסטינה, לאחר שהתעמת ותקף מילולית את השחקן שגילם את ג'ורג' אומאלי (טי. אר. נייט).
  • השחקנית אלן פומפאו (מרדית' גריי), נולדה ב-10.11.69, נשואה לאפריקני אמריקני ויש להם 3 בנות. היא זכתה במספר פרסים בזכות הסדרה.
  • השחקנית סנדרה או (כריסטינה יאנג) נולדה בקנדה ב-2.7.71. היא נישאה, אך התגרשה ללא ילדים. גם היא זכתה במספר פרסים בזכות הסדרה.
  • קתרין הייגל (איזי סטיבנס), נולדה ב-24.11.78. נשואה עם 2 ילדים. החלה לשחק כילדה. זכתה במספר פרסים בזכות הסדרה.
  • צ'נדרה ווילסון (ד"ר מירנדה ביילי), נולדה ב-24.8.69 ביוסטון, טקסס. היא גם זמרת בנוסף להיותה שחקנית. נשואה עם 3 ילדים. הייתה מועמדת וזכתה בזכות הסדרה במספר פרסים.
  • פטריק דמפסי (דרק שרפ), נולד במיין, ארה"ב ב- 13.1.66. בנוסף להיותו שחקן הוא גם נהג מירוצים. נשוי ואב לשלושה. זכה בזכות הסדרה במספר פרסים.
  • שרה רמירז (קלי טורס), נולדה במקסיקו ב-31.8.75. זמרת, מחברת שירים וגם שחקנית. נשואה, זכתה במספר פרסים בזכות הסדרה.
  • ג'סטין צ'מברס (אלכס קרב), נולד באוהיו ב-11.7.70. דוגמן ושחקן. נשוי ויש לו 5 ילדים. היה מועמד למספר פרסים ואף זכה.
  • ג'יימס פיקנס הבן (ריצ'רד וובר) נולד באוהיו ב-26.10.54. משמש כשחקן ומתגורר כיום בלוס אנג'לס. נשוי ואב לשני ילדים. היה מועמד ואף זכה לפרסים בזכות הסדרה.
  • אריק דאן (מארק סלואן) – נולד ב-9.11.72, בסן פרנסיסקו, קליפורניה, שחקן, נשוי עם שני ילדים. היה מועמד וזכה בפרסים בזכות הסדרה.
  • קייט וולש (אדיסון מונטגומרי) נולדה בסן חוזה בקליפורניה ב- 13.10.67. שחקנית ואשת עסקים. כיום גרושה ומתגוררת בלוס אנג'לס. הייתה מועמדת וזכתה בפרסים בזכות הסדרה.
  • ג'סיקה קפשאו (אריזונה רובינס) נולדה בקולומביה, מיזורי ב-9.7.76. קרובה של סטיבן שפילברג. שחקנית, נשואה עם ארבעה ילדים. התחילה כשחקנית לעונה אחת ולאחר מכן החוזה שלה הוארך

ביקורת סדרה – 22.11.63

כמו נטפליקס, גם רשת Hulu האינטרנטית יוצרת הפקות מקור איכותיות.

22.11.63 הוא ספר מצליח של סטיבן קינג, מלך ספרי המתח והאימה בארצות הברית, שעוסק בנכונות לשנות את הזמן ואת ההיסטוריה של ארצות הברית.

ג'ק אפינג (ג'יימס פרנקו),מורה בתיכון, נסחף על ידי מכר לסדרת אירועים, שמטרתה לשנות את העבר של ארצות הברית על ידי מניעת רציחתו של ג'ון קנדי בשנות ה-60. הבסיס של הספר והסדרה הוא מדעי בעליל. הרעיון עוקב אחר מנהל מסעדה, שמחזיק בדלת שניתן לחזור ממנה אל העבר. הוא מצליח לשכנע את ג'ק אפינג לצאת למשימת התאבדות בניגוד לעקרונותיו.

בניגוד ל"מתחת לכיפה" הוא, שהסדרה כוללת שמונה פרקים בלבד. הקצב מהיר, ישנם דילוגים רבים על קטעים שלמים מהספר, ולכן המתח גבוה, ללא חפירות מיותרות. השחזור של שנות השישים מרהיב, המתח והאימה לייט של סטיבן קינג מוצאים את מקומם בסדרה החדשה.

ג'יימס פרנקו מצליח, לשם שינוי, לחדור לדמות של אפינג, ובסך הכול גם מי שקרא את הספר יצליח להיות מופתע. אין הרבה התחכמויות או יומרות מדעיות בסדרה החדשה, מה שיכול לקרוץ לקהל שלא משתגע אחרי סרטי מדע בדיוני סבוכים.

החיסרון הוא, שישנם הרבה קטעים מטופשים וחורים בעלילה. אנו לא באמת מבינים מה גרם לפרנקו לצאת למסע התאבדות וגם הסדרה לא ממש מנסה להסביר לנו. קיימות קפיצות מוזרות, אין הרבה היגיון מדעי בשום שלב בסדרה, ובכלל – ההיגיון בסדרה הוא לא מהטובים שראינו.

אם נתעלם מהחסרונות המובנים הללו, אפשר  להתפעל מהעובדה שהספר של סטיבן קינג הפך לסדרה די טובה, שלא לוקחת את האווירה האפילה הוכבדה של המקור יותר מדי ברצינות.

 

ביקורת סדרה : ויניל HBO

שני יוצרים גדולים שהביאו לנו את אימפריית הפשע חברו פעם נוספת כדי להביא לנו את ויניל. מרטין סקורסזה וטרנס ווינטר צוללים אל תוך עולם הרוק הפרוע של שנות השבעים, יחד עם דמויות מוכרות מהסצנה כמו האבנים המתגלגלות. הסדרה עוקבת אחר ריצ'י פינסטרה , מנהל חברת התקליטים הפיקטיבית "אמריקן סנצ'רי" שמשרדיה מצויים בלבה של מנהטן. בשנת 1973 הוא עומד בפני פרשת דרכים מקצועית ואישית כאשר הוא מנסה למכור את החברה הפעם-גדולה-היום-לא כל כך מצליחה שלו לאנשי עסקים עסקים גרמנים בהרבה מאוד כסף ובכך להציל את חיי המשפחה שלו ולהמשיך להתרחק מההתמכרויות שהורסות את חייו – קוק ואלכוהול. למרות זאת הוא חצוי, הוא עדיין רוצה להיות בעסק ולמצוא את הדבר הבא שיגרום לו להרגיש חי ובועט.

לויניל יש פתיחה מסחררת, היא מציגה לנו את ניו יורק של שנות השבעים מלאה בסמים סקס והרבה רוק פראי וחסר עקבות. הבעיה שהפתיחה מלאה בפוזה, שמתחילה להימאס ככל שהפרק הולך ומתמשך. הבעיה היא שאין הרבה ייחוד בסדרה והיא משחזרת מה שראינו עשרות פעמים בעבר. ייסורי לב והרס עצמי, גיבור לבן ואגרסיבי שכמו עוף החול מצליח להיחלץ מכל מצב ובעיקר דמות מלאכותית בעלת אינטליגנציה בלתי רגילה. הוא מסוגל לזהות תוך שלושה תוים או שלוש שניות כל להקה האם היא להיט או חיקוי עלוב. דמות כל כך מתוחכמת לא מצליחה להיכנס ללב גם אם יש לה נטייה להרס עצמי.

למרות החברה הרעועה שהוא עומד בראשה, ריצ'י עצמו מוצלח וסך הכל אדם שרוצה להיות טוב, הגם שיש לו נטייה להרס עצמי. יש לו משפחה בסדר, שני ילדים קטנים אבל הרבה מאוד מוטיבציה להצליח. הוא אנטי גיבור לבן, שחי באותה סביבה ומדבר באותה שפה כמו רבים לפניו. אין משהו בלתי צפוי, מרגש ולכן ויניל מצד אחד היא כל כך טוב ומצד שני כל כך כך צפויה. כי זה תמיד כיף לראות את מאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה, גנגסטרים מרושעים, מנהלים תאבי בצע והרבה דמויות גדולות מהחיים. כל אלו מתחברים למציאות מעוררת מחשבה ולתקופה שמתעוררת לחיים ומשוחזרת באופן נפלא.

ביקורת סדרה: משברי גיל, הסדרה של רוני קובן ונילי קלימובסקי

רוני קובן הגיע לסוף שנות השלושים שלו, כאשר גיל הארבעים החל לנשוף בעורפו. הבחור המוכשר, שקיבל את הכשרתו העיקרית בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, החליט לעשות לעצמו מתנה בצורת הסדרה האנושית הזאת, בה מספר אנשים בגילאים שונים, קרובים להחלפת קידומת עגולה, עומדים לפני שינויים בחייהם ומחליטים לזרום איתם.

נבחרו שישה גיבורים בגילאים שונים, בעלי החלטות שונות בחייהם. הם נבחרו מתוך מאות מועמדים, והם כולם מעניינים ומרתקים ואנו יכולים ללמוד מחייהם ומהשינויים שהתרחשו אצלם באומץ רב.

הראשון – גילי קצנלבוגן, צעיר נצחי, בליין מדופלם, שמגיע לגיל חמישים, חי עם בת זוג שצעירה ממנו ב-15 שנים. גילי מקבל הצעת עבודה חלומית לעבוד בגן עדן בקוסטה ריקה והוא מאוד רוצה להשתלב שם בעבודה. בת זוגו איננה מוכנה לעזוב את עבודתה בארץ. לאחר המון התלבטויות, התייעצויות עם ישראלים שחיים שם שנים רבות, הוא מוותר בעצב וחוזר לארץ.

השנייה – רחלה וייס, פוטרה מעבודתה כמזכירה באיזור הצפון, מחליטה לעשות מעשה מיוחד במינו ולהגשים את חלומה מהעבר – לעבור לאיזור המרכז ולהפוך לסטנדאפיסטית, אפילו בגילה, גם הוא גיל 50. היא מתעקשת מאוד ונחושה בהחלטתה. בתחילה עוזבת את איזור הצפון, למרות שגרה שם עשרות שנים ונאלצת לעזוב את אימה, אישה נכה אותה סעדה. האם – אישה אמיצה, מברכת אותה בברכת הדרך. מאוחר יותר היא גם עוזבת את בן זוגה בשש השנים האחרונות, למרות היחסים הטובים ביניהם, רק כי התנגד לקריירה החדשה שלה ולא תמך בה. היא יוצאת לדרכה לבד ומגיעה אף להופיע בקאמרי.

השלישית היא נכה עם שיתוק מוחין, אפרת בן ברוך, אישה מדהימה בכול קריטריון. חכמה, נבונה, מוכנה לתרום מהידע שלה לאחרים (נערים עם שיתוק מוחין), שמגיעה לגיל ארבעים וחושבת כי היא זקוקה לילד שיקל על בדידותה, אך עדיין מהססת לעשות זאת עם או בלי בן זוג. היא מכירה את אורי, דוקטורנט במוסיקולוגיה, גרוש עם ילדה, ומתפתחת ביניהם מערכת יחסים יפה עם אהבה. אך, הוא מוותר משום שאינו מעוניין בעוד ילדים ואפרת מתאוששת משברון הלב, אך ממשיכה הלאה באומץ רב ובתושיה.

הצעיר שבחבורה הוא ישי כרסנטי, בן 29, רקדן מחונן עם זוגיות לגבר שאוהב אותו מאוד. הוא מחליט שבשל גילו הוא חייב לפרוץ באירופה. פונה למקומות שונים בעולם, למרות שלא זוכה לתמיכה מכול הלב מבן זוגו. הוא מקבל פניות לאודישנים ממספר מדינות, כמו מאמסטרדם שבהולנד ואף מלונדון.

המבוגרת ביותר היא רבקה תדמור, אלמנה מבעלה לו הייתה נשואה במשך 56 שנים. היא קרובה לגיל 80 וחשה בדידות בדירתם ומחליטה לעשות מעשה ולעבור לדור מוגן לקשישים. זאת החלטה קשה, אך היא עושה זאת באומץ רב, ולבסוף חשה בדירתה הקטנה כמו בבית ומוכרת את דירתה הקודמת.

המפורסם ביותר מכולם הוא המאסטרו גיל שוחט, שמתקרב לגיל ארבעים. יש לו בן זוג, אך הוא לא מאושר וחש שברצונו להגשים את חלומו ולהביא ילדים לעולם, ואכן נולדים לו תאומים בן ובת שממלאים אותו באושר רב.

מה שניתן ללמוד מהסדרה הוא, שיש חלומות בכול גיל, גם קרוב לגיל 80 ולא פשוט להגשים אותם. חייבים להיות מאוד ממוקדי מטרה ולא לוותר בשל אילוצים שונים. מי שמוותר לא מגשים את חלומו, כמו, לדוגמה, גילי קצנלבוגן, אך רחלה וייס, שוויתרה על דברים רבים בחייה, כולל זוגיות, מגשימה את חלומה.

סדרה מרתקת, עשויה בעדינות ובהתחשבות. צילומים יפים מאוד, יש נופים, תחושות של האנשים המשתתפים. המרכיב הכי חשוב הוא הזמן האוזל וההתמודדות מולו.

 

ביקורת סדרה: באסקטס / Baskets

באסקטס היא סדרה קומית, פרי יוזמתו של הקומיקאי זאק גאליפנאקיס. היא עוסקת באדם' שכל רצונו הוא להיות ליצן, והמסע המפרך העצוב קומי כדי להגשים את שאיפת חייו. העצב שולט בקומדיה החדשה. הגיבור הראשי מוכה שוק על ירך פעם אחר פעם. הוא נאלץ לבצע פעלולים זולים כדי להתפרנס, נזרק מבית ספר לליצנים וחברתו הצרפתייה מתחתנת איתו רק כדי לקבל גרין קארד. לבסוף, הוא מוצא את עצמו כליצן ברודיאו, תפקיד די קטן ועלוב עם משכורת זעומה.

הבעיה העיקרית בקומדיה החדשה היא חוסר העקביות שלה. ישנם רגעים מצחיקים בעיקר בזכות לואי אנדרסון, שגונב את ההצגה כאימא מגודלת בלבוש טראנס. כל הופעה היא מופת של קומדיה וציניות, והוא אולי הסיבה היחידה שניתן לצפות בפרק אחד או שניים.  אולם צ'יפ, הכוכב הראשי, הוא לא דמות מעניינת מספיק. העובדה שהוא לא מספיק מוכשר ובשל כך לא מצליח להיות ליצן, היא לא סיבה מספיק טובה לעקוב אחר ניסיונותיו הנואשים להפוך לליצן. הדמות היא לעיתים כל כך לא נסבלת, שבמקום לרצות שהוא יקום ליום חדש ויכבוש את הבמה, אתה מעדיף ששור ינגח בו ולפחות יגאל את הסדרה.

שאר הדמויות קיימות כדי להראות לצופים עד כמה בור וחסר יכולות של שיפוט עצמי הוא צ'יפ. הם מצליחות לעשות עבודה לא רעה, ולכן קשה להתחבר ולאהוב דמות שיש לה כל כך הרבה מגרעות. הניסיונות שלו לכבוש את הבמה לא יוצרות סימפטיה מיוחדת, בעיקר משום שהוא לא באמת מוכשר, אלא בעל כושר התמדה ובעיקר בורות.

באסקסטס היא סדרה בעלת בסיס קומי טוב, ואחד מיוצריה הוא הקומיקאי לואי סי. קיי. למרות הכוונות הטובות והרגעים המוצלחים, הדמות הראשית שעליה נסובה הסדרה היא פשוט לא מספיק עמוקה ומעניינת כדי להיקשר רגשית ולעבור עם צ'יפ את מסע חייו כדי להפוך להיות ליצן.

תיקים באפלה עונה חדשה: האמת עדיין אי שם

באופן אירוני ,מה שהרג את גל הקונספירציות של שנות התשעים הוא האינטרנט. ברגע שהמידע הפך לזמין וערך הקונספירציה הוזל, הממשל יכול לפעול בחופשיות. אם תוסיפו לכך את העובדה שהממשלה הרגילה את התושבים שהיא עוקבת אחריהם מתוך הגנה על שלומם, הרי שמאלדר וסקאלי הפסידו במערכה.

שנים לאחר סגירת מחלקת תיקים באפלה, מאלדר על סף התפוררות, מובטל ודי דיכאוני. סקאלי הפכה לרופאה, ויש ביניהם נתק ארוך של שנים. מלך הקונספירציות ב-You Tube מחליט לפנות אל השניים ולפתור עבורו תיק סודי של חטיפה.

אנו המעריצים נחלקים לשני מחנות. יש את אלו שמעדיפים את פרקי הקונספירציה, שמספרים את הסיפור הארוך והמורכב על החטיפות, החייזרים והאיש המעשן, שנותן הופעה לקראת סוף הפרק. לעומתם – יש את מי שמוצאים את המיתולוגיה מבולבלת ומדכאת ובעיקר ארוכה ומייאשת. הם יגידו שהיא מחווירה לעומת פרקי המפלצות (והערפדים, המוטציות שחיות בביוב ומה לא) שמצליחים לרגש ולסקרן בזמן קצר. למרות האורך הקצר של שישה פרקים, אקס פיילס מציגה את שניהם.

הפתיחה עצמה מעט מהוססת ולא מאוד מקורית או מרגשת. יש יותר אפקטים ואמצעים טכנולוגיים, אבל לא הרבה תחכום. שתי הדמויות הראשיות, מפוכחות יותר ובוגרות. הם מבינים טוב יותר את העולם שסביבם, והם חסרי האידאולוגיה הבוערת שבערה בהם בעונות הראשונות. הם עדיין מאוהבים בסתר, והיחסים בין סקאלי המפוכחת ומאלדר החולמני עדיין מרגשים ומהווים את מרכז העלילה. הם הפכו לשני חוקרים מתפקדים. העונה החדשה מציגה אותה בעמדה מפוכחת ומתקדמת יותר.

תיקים באפלה כבר בפרק השני, והיא עדיין לא מצליחה להתעלות על עונותיה הקודמות. היא עדיין סדרה טובה ומעניינת, והממד המפוכח שלה מוסיף לה רבות. למרות זאת, אין כאן שום חידושים מפתיעים, שיוסיפו לה קהל חדש. העונה החדשה מיועדת בעיקר עבור המעריצים השרופים ודור חדש של חובבי קונספירציות.