מחר הכל מתחיל – סרטו של הוגו ז'לן, החל מתאריך 30 במרץ בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ
22/03/2017
מחר הכול מתחיל – ראיון עם עומר סי
22/03/2017

מחר הכל מתחיל – ראיון עם במאי הסרט הוגו ז'לן

מחר הכל מתחיל סרטי נחשון SB DTC_J47-305


ראיון עם במאי הסרט הוגו ז'לן

עומר סי עם הוגו ז'לן על הסט

שאלה: איך החלה ההרפתקה?

תשובה: מיד לאחר שסיימתי לכתוב את סרטי השני, ביקשו ממני סטפן קלרייה ופיליפ רוסולה לקרוא תסריט שנכתב בידי ז'או אנדרה ירל – עיבוד חופשי לגמרי מסרט מקסיקני. מה שהצליח לפתות אותי זה האלמנט שבעיניי מעשיר את התפתחות העלילה והוא המעבר מדרום צרפת ללונדון, שהיא לדעתי עיר נהדרת ויוצאת דופן. יש בלונדון מגוון רחב של מקומות לצילום ולא חקרו אותה מספיק בקולנוע הצרפתי. כבר מההתחלה ידעתי שעומר סי חולם לשחק את התפקיד הזה. הוא נדרש להיות בחור מדרום צרפת, כריזמטי, מודרני, שחי מיום ליום כמו ילד. בחור שמצליח להפיל ברשתו ובאמצעות קסמו הרב כל אדם שהוא פוגש. הרעיון לחבר בין דמות כזו לבין העולם לתוכו הוא נכנס בעל כורחו, בין החופים התוססים של הקוט ד'אזור, הריביירה הצרפתית, לבין הבירה האנגלית, משכו אותי מיד. עומר היה עבורי תגלית גדולה עם שמחת החיים שלו. רק לחשוב עליו בתור האיש שנתקע פתאום בעיר בה יורד גשם כמעט כל יום, כבר יוצר עניין.

ש: ספר לנו מה ריגש אותך בתסריט, ואיך עבדתם על פיתוח העלילה?

ת: מאד ריגש אותי הסיפור של הגבר הזה שמחליט להקדיש את חייו לבתו הקטנה. הסיפור הזכיר לי סרטים כמו "החיים יפים" של רוברטו בניני, או סרט איטלקי אחר של גבריאל מוציאנו "המרדף לאושר" שגם היתה לו גרסה אמריקאית עם וויל סמית. הם הציגו בצורה מאד יפה יחסים בין מבוגר לילד. כמו כן מצאתי בסיפור הזה אב לא רגיל, חבר עם לב רחב. גם האם, שפתאום חוזרת חזרה כשאף אחד לא רוצה, זה חומר מעולה לספר סיפור שהוא מצחיק ומרגש באותה עת.

עבדתי עם התסריטאי מתייה אוליון, שהוא אב צעיר כמוני. כתבנו מחדש את התסריט עם ז'אן אנדרה, עבדנו על הדיאלוגים, העשרנו את התפקיד של ברני החבר, העשרנו את ההתנהלות היום- יומית של עומר וגלוריה, והחשוב מכל: כתבנו מחדש את התפקיד של כריסטין. כבר מנקודת הפתיחה של הדמות הזו – אישה שנוטשת את התינוקת שלה בגיל 3 חודשים – היא דמות שקשה לקבל ממבט ראשון. ניסינו להבין את הטעויות שלה, את החרטות, את הפחדים והדמעות, כך שכשהיא חוזרת שמונה שנים לאחר מכן, היא צריכה לתת לסמואל הסברים ברורים למהלך שלה. לא ניסינו להצדיק אותה אלא רק לתת לה הזדמנות להסביר, שאולי המהלך שלה יהיה מובן, ולהכיר בכך שהמעשה שהיא עשתה הוא מעשה בלתי נסלח, אבל יחד עם זאת מגיע לגמרי מסיבות אנושות.

ש: מה המקור לשם של הסרט?

ת: זה משפט שסבתא שלי היתה אומרת כל החיים. היא היתה שחקנית ומפיקה והיו לה חיים מדהימים. היא עברה תקופה קשה מאד מאז שאיבדה את בנה היחיד, ולמרות הכל, היא היתה חוזרת ואומרת מדי יום את המשפט "מחר הכל מתחיל". בגיל 88 היא המשיכה ללכת לתיאטרון בכל ערב. היתה לה גלריה לאמנות בה היא הציגה אמנים צעירים, כי היא הרגישה מחויבת להציג אמנים חדשים. יש לי הערכה גדולה אליה. יום אחד לפני תחילת הצילומים אמרתי לה שאני עומד לקרוא לסרט "מחר הכל מתחיל". היא מאד התרגשה והיא נפטרה חודשיים אחר כך. המחווה הזו חשובה לי מאד. עסקתי כבר בעבר באבל ובכאב בשילוב הומור בסרט "כמו אחים", ורציתי להראות שאנחנו חייבים לזכור את האהובים עלינו עם חיוך. ועם הביטוי הזה "מחר הכל מתחיל" רציתי להדגיש את החשיבות של הרגע. גם אם חווינו דרמה נוראית, אנחנו חייבים להמשיך לחיות ולהציע לקרובים לנו ולאנשים שאנחנו אוהבים, אהבה ונדיבות.

ש: למעשה סם הוא ילד מגודל המתמודד מול ילדה קטנה שהיא הרבה יותר בוגרת ממנו.

ת: סם מתנהג כמו מתבגר החי כל הזמן במסיבה בלתי נגמרת חסרת מעצורים. הוא אומר לכריסטין "לא עושים ילד לילד אחר", כלומר, הוא לא רואה את עצמו מתאים להיות אבא. הבת שלו גלוריה הרבה יותר בוגרת ממנו. היא זו שמזכירה לו את לוח הזמנים שלו. הילדה הזו צריכה שתהיה לה אישיות מיוחדת בכדי לגדול במשפחה בה הבוגר מתנהג לעיתים בחוסר אחריות. מצד שני הוא מנסה להוציא את גלוריה מן הילדות על ידי כך שהוא מנהל חיים שהם יותר חופשיים ונוטל סיכונים מדי יום במקצוע שלו, כאיש פעלולים. מה שאני אוהב בסיטואציה זה שלכל אחד מהם, גם לאב וגם לבת, יש את הבעיות שלו וכל אחד צריך להתמודד איתן בדרכו. על ידי זה שסם ממציא לאמא של גלוריה הרפתקאות ומסעות מופרכים, זה יוצר את החומרים לקומדיה עם משמעות כפולה, הראשונה הסיפורים וההמצאות של האבא והשנייה, הסיפור והרגשות של גלוריה.

ש: הסרט גם עוסק ביכולת שלנו ליפול ולשנות את העתיד והגורל שלנו.

ת: אנחנו פוגשים את הדמות של סם, בחור שמתאים את עצמו בקלות למצבים מחוסר ברירה, מפני שהגורל והמזל כפו עליו דברים לא צפויים. הוא מתגלגל ללונדון, מאבד את המסמכים, כמובן שיורד גשם (צוחק). הוא פוגש ידיד אמת ובוטח בו לחלוטין ומרגיש שהוא יכול למצוא פתרון לכל מצב. הגורל מכה בו כמה פעמים. קודם עם כריסטין, שמפקידה את בתה בידיו, אחר כך תחושת המחוייבות שלו להגיע ללונדון ולהתיישב בה, ואחרי זה המפגש הגורלי עם ברני. אני תמיד בודק שלא יהיה מעין דאוס אקס מכינה בתסריט, אך התסריט הוא מאד דינמי ומובל על ידי המקריות שמביאה לכך שכל רבע שעה יש התפתחות חדשה. בחיים של הדמויות האלה אין רגע מת אחד. החיים של סמואל הם רצף של הרפתקאות ומצבים שצריך לפתור.

ש: סם הוא מספר סיפורים כל הזמן.

ת: מה שמשך אותי הוא היכולת שלו לספר סיפורים והמצאות. למרות חוסר האמון שהם מעוררים, לעיתים אתה עדיין רוצה לשמוע אותם. יש לו את היכולת לפתות אותך עם הקסם הרב שלו.

ש: הדמות של קריסטין היא הפכפכה, האם היה קשה ליצור דמות ראשית שהיא נטולת אמפתיה?

ת: זה היה אתגר גדול. בגרסה הראשונה של התסריט שנאתי אותה, והיום זו דמות שמרגשת אותי מהסיבה שהיא כל הזמן משתנה. היא נערה שבירה, היא כל כך שבירה שזה אולי טוב יותר שהיא תיתן את הילדה לאבא שלה. היא מעריכה שיהיה טוב יותר לילדה עם האבא שלה ומבטיחה שהיא תגיע מתישהו, אולי בעוד כמה ימים, אולי בעוד כמה חודשים. אבל זה לוקח לה שמונה שנים, והיא מנסה להצדיק את עצמה. אנחנו כמובן מיד נוטים לצדו של סמואל. חשבתי הרבה על ההסברים שלה. כמו "ההתנהגות שלי בלתי נסלחת" ואז "שמונה השנים הללו היו נצח", "בהתחלה פחדתי ואחרי זה התביישתי". אני אוהב דמויות כאלה. כי יש בהן מורכבות אמיתית ועומק. קלמנס פואזי עבדה קשה כדי להביא את השבירות של הדמות. הודות לה הדמות הזו קרמה עור וגידים. זו דמות שקשה לה למצוא את מקומה כשהיא חוזרת. מעבר להתנהגות שלה, מה שהיה חשוב לי זה נקודת המבט של גלוריה. היא כל כך שמחה לקבל מחדש את האמא שלה. את רגעי המפגש המחודש ביניהן צילמתי מנקודת המבט של גלוריה.

ש: יצרת משפחה בלתי אפשרית לחלוטין, אבל יחד עם זאת נהדרת, סם, גלוריה וברני. זה הופך לנקודת האיזון הטובה ביותר שאפשר לחשוב עליה.

ת: ברני הוא סוג של דוד שתופס מקום נכבד בין סם לגלוריה. והוא גם יודע להישאר במקום המדויק שלו. אני אוהב את סוג החברות הזו שמחברת בין ברני וסם. מהר מאד עניין הפיתוי או העניין המיני בין ברני, שנמשך לסם, נעלם ולא עולה שוב. אם ברני עדיין נמשך לסם הוא מצליח להדחיק את זה והופך ל"חותן האידיאלי", מלא נדיבות וחום כלפי גלוריה. הוא גם הסייד-קיק של הסרט. זה מביא הומור ורגישות. וגם רציתי לתאר דמות של גבר הומוסקסואל לא נשי, איש של כוח, חזק כריזמטי. המיניות שלו היא רק נדבך אחד משעשע של אדם שיש לו יכולות אדירות להכיל את סם וגלוריה ולהכניס אותם לחייו. הוא הכוכב הטוב שמאיר את חייו של סם.

ש: ספר לנו בבקשה כמה מילים על הליהוק.

ת: עם עומר סי זה היה מפגש נהדר. הוא מלא כריזמה, זה ברור, חם ונדיב. אבל בעיקר ראיתי שחקן שעובד קשה. אחד שמקשיב. למרות שאני במאי צעיר הוא מיד בטח בי. זה מאד נעים לשתף איתו פעולה, כי הוא מלא סקרנות ומעורב בכל פרט. הוא התעניין בדמויות האחרות. למשל, בימים הראשונים של הצילומים היינו צריכים אותו רק אחרי הצהריים, אבל הוא רצה להגיע בשעה תשע בבוקר. להציץ אל מה שקורה על הסט. הוא אולי כוכב בעיני הציבור, אבל מתנהג כמו שחקן מקצועי על הסט. פשוט, מלא הומור ומאד אנושי. הוא ידע איך לקחת את גלוריה תחת חסותו ויצר את מערכת היחסים ביניהם כך שהיא הרגישה חופשיה. עכשיו הם אוהבים מאד אחד את השנייה.

מה שאהבתי בפרויקט, זה שעומר הצטייר כאבא פשוט. לא שאני לא אוהב את סרטיו הקודמים שכמה מהם ממש מצוינים. אבל חשבתי שזה מעניין אחרי "מחוברים לחיים", "סמבה" ו"מיסייה שוקולד" לגלות את האבא שבו. מבלי שהמוצא שלו הוא הנושא. ציינתי את זה מהתחלה שאני מחפש את האבא, לא את דת, המוצא או צבע העור. אבא שמנסה להיות אבא מהחלומות. הייתי רוצה שכל הילדים יחלמו על אבא כמו הדמות של עומר וכל האבות יגידו שהם רוצים ילדה כמו גלוריה. כשאני מחפש שחקן אני רוצה למצוא גם את הצדדים הפחות טובים, להראות את הדמות על כל גווניה. רציתי להראות את עומר עם כל מה שאנחנו מכירים אצלו, גם עם הצניעות, הרגש והלב שיש לו. יצרנו אמון גדול בינינו והגענו לרגעים של חסד בסרט

ש: איך בחרת את קלמנס פואזי?

ת: זה היה מסובך למצוא שחקנית שמדברת אנגלית טובה. קלמנס היא שחקנית שעשתה סדרות באנגליה וסרטים. יש לה מבטא בריטי נהדר. היא שחקנית שחוקרת ובודקת ושאלה עשרות שאלות על הדמות שלה. היא מאד מעורבת. ובאופן קבוע חיפשה את האמת של הדמות של כריסטין.

ש: ואיך הגעת לשחקן הקוויבקי אנטואן ברטראן בתפקיד ברני?

ת: חיפשנו הרבה זמן והיה לי מזל לבחור שחקן שהקהל בצרפת לא מכיר. עומר היה הראשון שאמר בוא ניקח מישהו שאנחנו לא מכירים. רציתי מישהו שישלים גם בפיזיות את עומר. המלהק שלי הסב את תשומת ליבי לאנטואן שאותו הוא ראה בסרט הקנדי "סטארבק". יש לו הומור, רגישות, טכניקת משחק מיוחדת ופיזיות מעניינת. הדבר המצחיק שהוא סיפר לנו הוא שהוא הופיע על הבמה בגרסה בימתית ל"מחוברים לחיים" בתפקיד של דריס, הדמות של עומר בסרט.

ש: ואיך מצאתם את גלוריה הקטנה?

ת: חיפשתי ילדת תערובת בת 8-10 שהיא דו לשונית, צרפתית ואנגלית. ועוד בתהליך הכתיבה המלהק שלי שלח לי לינק לאתר הפרטי של גלוריה קולסטון. מצאתי שהסרטונים שלה נהדרים. אמא שלה שלחה לי חיבורים שלה שהיו מופלאים שהיא כתבה על טבע, מטורף לגמרי. הביאו אותה למפגש איתי בצרפת ומיד התאהבתי בילדה הזו. יש לה אישיות אמיתית ונוכחות יוצאת דופן. היא מקשיבה ומיישמת, ומהטייק השני כבר מבצעת את מה שמבקשים ממנה. היא לא מתנהגת כמו קוף מאולף. היא פשוט מוכשרת ומלאה בסקרנות אמנותית.

קיימנו פגישות בינה לבין עומר וביקשתי שכל הצוות יהיה נוכח בהן. לאחר זמן מה גלוריה, שהיא מאד מחונכת, לא אמרה מילה. אז לקחתי את התסריט ונתתי להם לאלתר שתי סצנות. זה לא היה מתוכנן, אבל ראיתי שהיא תוך כדי קריאה מסתכלת לעומר ישר בעיניים ולא מפחדת ממנו. הוא אמר מיד שהיא נהדרת, שהוא משחק מול שחקנית אמיתית. היא עבדה הרבה וקשה ולא היתה לי בעיה איתה לרגע. אני אוהב לגלות כישרונות. היתה לי ההזדמנות לעבוד עם פייר ניניי בסרט הראשון שלי, לפני שהוא הפך לכוכב שכולנו מכירים. וזה אחד הדברים שאני גאה בהם ביותר, לגרום לקהל לגלות את הכישרון של גלוריה, זה מסב לי אושר רב.

ש: הסרט מראה תפאורה אמיתית בצורה נהדרת

ת: בלונדון צילמנו בפיקדילי, בנוטינג היל, כמובן שלא פספסנו את ההזדמנות לצלם שם. יחד עם זאת, בעיקר צילמנו בשורדיץ'. אזור מלא חיים ובוהמי במזרח לונדון. כשגיליתי את המקום הזה, הבנתי שאני יכול לצלם בלונדון פחות קלישאתית, ועדיין מאד ציורית, עם בתים מאד יפים ועם אמנות רחוב. רציתי שהגיבורים שלי יתמזגו עם סביבה אורבנית. מעין ג'ונגל עירוני. זו לונדון שמאוכלסת עם חברה מאד צבעונית, הודים, היפסטרים, סקייטרים ועוד. זו שכונה קוסמופוליטית וצבעונית, ודמותו של סמואל מתמזגת בה היטב. היה גם כיף גדול לצלם על הגגות של לונדון, כשהעיר והאזור של הסיטי משמשים כרקע. לא הכרתי את העיר כל כך טוב קודם לכן, אז לא היתה לי העדפה כזו או אחרת. נסעתי במכונית מאות שעות כדי למצוא את המקום שרציתי, והתחלתי את העבודה עם מבט רענן על העיר.

ש: הדירה בסרט היא סביבה מלאת חיים, איך עבדתם ליצור אותה?

ת: היו לי שני דברים שחשבתי עליהם, כולל "ביג" – הסרט עם טום הנקס. בהתחלה חשבנו שנמצא איזה לופט, אבל החלטנו לבנות הכל כדי שנצלם בסביבה שיש לנו שליטה עליה. הכוונה שלי היתה לצור דירת חלומות עבור הילדה. מעין לונה פארק מוקטן. וכל הילדים של אנשי הצוות באו לשחק בבריכת הכדורים ובמגלשה. המחשבה על דירה שהיא מעין מגרש משחקים שעשעה אותי, והיא אומרת משהו על הדמויות. לא רואים בסרט כמעט את החדר של סמואל, רק את הדברים שקשורים לילדה ואתה מבין שהוא אבא במשרה מלאה.

רציתי סרט מאד אלגנטי וביקשתי שכל המעצבים השונים יעבדו בשיתוף פעולה מלא ויעבירו את ההצעות והרעיונות אחד לשני. כאשר היה צריך לעשות שינוי בתפאורה התעקשתי שהצלם הראשי והמלבישה הראשית יהיו שם. רציתי שהכחול ישלוט על המסך עם בהירות דומיננטית. רציתי שהסרט יראה יפה ורציתי לאפשר לשחקנים אווירה ומקום נוחים למשחק.

ש: איך נעשתה בחירת המוסיקה?

ת: היה לי מזל לעבוד עם עורך מוסיקלי נהדר, רפאל המבורגר. יש לו "אוזן" לסרטים. החלטנו על מוסיקה מראש אבל רציתי גם פסקול שאפשר לכנות סגנון אמריקאי, כדי לתת לסרט זהות. חיפשנו מוסיקה שתתאר את הרגעים הקומיים, מוסיקה תזמורתית לקטעים הרגשיים ומוסיקת אקשן לקטעי האקשן.