מחר הכול מתחיל – ראיון עם עומר סי

ראיון עם עומר סי – 

עומר סי וגלוריה קולסטון מתוך הסרט

ש: היית קשור לפרויקט משלב מאד מוקדם, מה הביא אותך אליו?

ת: נמשכתי לפרויקט בגלל הסיפור של מערכת היחסים של אב ובתו. נסחפתי כליל על ידי הדמות הזו של הבחור חסר האחריות לגמרי, שנותן משמעות לחוסר האחריות שלו, ונגע לליבי הנושא של האבהות שכמעט ולא נוגעים בו בקולנוע היום. הבמאי הוגו ז'לן הוסיף מימד נוסף לסיטואציה הזו הודות לאינטליגנציה שלו ולצניעות שלו. הוא הביא עדינות ואלגנטיות לנושא.

ש: איך תתאר את סמואל?

ת: הוא ילד שמסרב לקחת כל אחריות. אין לו כל שאיפה או רצון לשנות את המצב הזה. צעיר חסר דאגות שרק נהנה. אבל הגורל מכריח אותו לשנות את דרכיו. במציאות אני מאמין שאתה לא מוכן להיות אבא עד שאתה נהיה אבא. זה הרגע המדויק הזה ולא לפניו, שאתה פתאום הופך אחראי. כמו כולם אנחנו מנהגים עם הכלים שיש לנו ואנחנו מתאימים אותם, ואני רואה את זה כמסר מאד יפה של הסרט. אתה לא מקבל הוראות איך להיות הורה. יש אנשים ששואלים את עצמם אם הם בכלל ראויים לגדל ילד? הסיטואציה הזו בסרט גם נותנת במה לסיטואציות קומיות.

ש: האם אתה מזדהה עם הצד הילדותי שלו?

ת: כמובן, הצד הזה קיים גם בי, אבל אני יותר מודע מאשר סם. אני שומר על הפן הילדותי שלי מבלי לוותר על האחריות של כאדם בוגר. אני מנסה להיות מישהו אחראי מבלי לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות. העבודה שלי עוזרת לי – אפילו לפעמים משמשת לי תירוץ, ומאפשרת לי להשתולל.

ש: איזה סוג אבא הוא?

ת: אבא תרנגולת. הוא מגדל את הילדה הקטנה שלו, אך לא רוצה לשחרר, מה שמתגלה מהר מאד בסרט. כי לאחר שמונה שנים, כשהילדה ישנה רחוק ממנו, הוא לא יכול לשאת את זה. הוא לא יודע יותר איך לתפקד בלעדיה והוא חי למענה.

ש: ספר לנו על הקשר שנוצר עם גלוריה הקטנה.

ת: לא היה מסובך לבנות מערכת יחסים איתה, כי היא מאד אינטליגנטית, ומבינה דברים מהר, וגם קצת משוגעת במובן החיובי. לא קל לעבוד עם ילדים, אבל גלוריה ילדה מפותחת מאד. היא די ג'יי, היא רגילה להופיע והיא כבר אמנית. מהר מאד הבנתי שהיא יודעת לעבוד. היא היתה פרטנר מלא. שלחנו הודעות כל הזמן בטלפון, שזו הדרך המועדפת עלי לתקשר, ולא כל הזמן היינו במערכת יחסים היררכית של מבוגר וילד.

ש: איך היה לעבוד עם אנטואן ברטראן?

ת: הוא גרם לי לצחוק כל הזמן. מה שהיה מפתיע לגלות זה שהוא שיחק על הבמה בקוויבק את  הדמות של דריס בעיבוד הבימתי ל"מחוברים לחיים", התפקיד שמזוהה איתי. זה היה מאד נעים לעבוד איתו, הוא פרטנר מעולה.

ש: מה תוכל לספר על העבודה עם קלמנס פואזי?

ת: בתסריט המקורי הדמות שלי לא יכולה לסבול את כריסטין. סמואל לא היה יכול לסלוח לה. הודות ליכולת המשחק הנהדרת של קלמנס, יש לנו אמפתיה לאמא. היא היתה לסנגורית של הדמות שלה. היא גרמה לי להבין דברים שלא הייתי מסוגל להזדהות איתם בתסריט.

הודות לה שיחקתי כמה סיטואציות בדרך אחרת, מה שהביא לתוצאה שלמה יותר.

ש: מה אתה חושב על הבימוי של הוגו ז'לן?

ת: יש לו ראיה מאד ברורה לגבי מה שהוא רוצה, אבל הוא גילה אכפתיות רבה בעבודה. בדרך כלל במאים שיודעים מה הם רוצים לא מוכנים לשמוע לשחקנים שעובדים איתם ולקבל מהם רעיונות. זה לא המקרה אצל הוגו. יש לו דרך להעביר את הכוונות שלו בצורה מאד שקטה ומפורטת. ובאותה עת הוא מקשיב. וההוכחה היא שקלמנס הצליחה להביא מידה של אנושיות לדמות שלה כמו שהיא רצתה.

ש: האם עשית הכנות מיוחדות כדי לבצע את הפעלולים?

ת: אני אדם ספורטיבי בחיי, אבל לא עשיתי איזשהו אימון מיוחד. מה שמצחיק הוא שמאז הסרט "הצד האחר של הפריפריה" יש לי את אותו כפיל. וזה משעשע, כי יש לי כפיל שעושה את הפעלולים שסמואל עושה כדי להחליף שחקן אחר. כלומר יש כפיל לכפיל.

ש: מה היה לך הכי קשה בצילומים האלה?

ת: התינוקות. כי היו לנו כמה תינוקות. עם כמה מהם זה הלך בקלות, עם אחרים זה היה יותר קשה. לדאוג שהתינוק יבכה ברגע הנכון או יביט למקום שרצינו שיביט. היינו צריכים להיעזר בכל מיני טריקים כדי לגרום להם להסתכל לכיוונים שונים. לכל אחד בצוות היה טריק משלו מאחר ומרביתם הם אבות. וגם אם אתה אבא, זה לא אומר שהשיטות שלך יעבדו על ילדים אחרים שהם לא הילדים שלך. אבל היה נחמד להחליף טיפים עם אבות אחרים.