ביקורת סרט: "אנומליסה״, סרטו של צ׳רלי קאופמן

הסרט "אנומליסה" מהווה תרגיל אומנותי מתוחכם, שמוכיח שלא לכל סרט יש מסר להעביר לצופיו. זהו סרט אנימציה למבוגרים, שמועמד לאוסקר בקטגוריה של סרט האנימציה הטוב ביותר.

למרות שהבמאי של "שמש נצחית בראש צלול״ עומד מאחורי היצירה, עדיין "אנומליסה" עומדת בחוסר היומרה של עצמה. "אנומליסה" היא תופעה, לפיה אדם חושב שכולם אותו דבר, והמציאות היא אחידה.

הסרט עוסק בסוגיות הנוגעות להפרעה זו ובאופן מפתיע זהו סרט אנימציה סטופ מושן עם בובות. למרות זאת, אין זה סרט לילדים. הוא עוסק בסקס ומהות הקשרים בין בני אדם. במרכז הסרט עומדים יחסיו על הגיבור עם אישה בשם ליסה, רומן מייאש ומלנכולי.

היצירה מאוד ייחודית וניתן להגדירה אפילו כמוזרה. זהו מין תרגיל קפקאי, שכולא את הגיבור בבית בובות, בו כולם נראים לו אותו הדבר. בני משפחה, חברים אפילו המדובבים נשמעים באופן זהה. שתי הדמויות הראשיות מעוצבות להפליא בראליזם נוקשה והם ממש לא קן ובארבי.

הגיבור, מייקל, כתב ספר הדרכה בנושא שירות לקוחות. ליסה היא צעירה חסרת בטחון, נציגת שירות לקוחות, שקראה את ספרו בשקיקה והגיעה לכנס כדי לשמוע אותו נואם. המפגש הלילי ביניהם הופך לסיפור האהבה האמין ביותר בין גבר לאישה שנראה לאחרונה על המסך. למרות – ואולי בגלל – שמדובר בדמויות מצוירות. התוצאה מהפנטת, מקורית ונוגעת ללב.

לא כולם יהנו מהסרט. יש בו פטפטת בלתי נגמרת, דיאלוגים הזויים ולכן צריך ממש לאהוב את הרעיון שעומד מאחוריו. "אנומליסה" הוא תרגיל מחשבתי, שמנסה להראות לנו, שהעולם שלנו ואנחנו בתוכו לא ממש ייחודיים כפי שהיינו רוצים להאמין. לעומת זאת, יש כאן דיוקן אמין ומעורר הזדהות של מערכת יחסים על כל היתרונות והחסרונות שבה. אין הרבה סרטים הוליוודיים עם כל כך רגש ואמפתיה לגיבורים שלהם, ולכן ההמלצה האם ללכת לסרט היא חצויה.

הסרט "אנומליסה" של קאופמן הוא  יצירה מדכאת ולא מנסה להסתיר זאת. היא טוענת, שהחוויה הבסיסית של האדם היא בדידות קיומית, שכמעט ולא ניתן לשבור אותה בשום צורה. הדרך היחידה היא מערכת יחסים משמעותית עם אדם אחר. אולם חסרונה המובנה הוא, שאנו לעולם לא נוכל באמת להבין את בן הזוג שעומד מולנו.