"הרוח העולה" פרידה מגאון חד פעמי יוצר: הייאו מיאזאקי ביקורת סרט

זהו נגמר, מיאזאקי יוצר הסרט הטירה הנעה אחד מסרטי האנימההגדולים ביותר פורש. לאחר חמישים שנות קריירה והרבה מאוד שיאים אנו נפרדים מגאון. היוצר שנולד ב1941, אחראי לעשרות סרטים ארוכים וקצר כאחד. הסרט עוקב אחר דרכו לגדולה של מהנדס יפני, שתכנן מטוסים עבור יפן במלחמת העולם השנייה. הסרט אינו רק עוסק בפן ההיסטורי, אלא עוקב אחר חייו מלאי הדמיון של המהנדס. החל מילדותו בכפר, כילד חולמני שאהב מטוסים ועד הפיכתו למנהל בכיר. בין היתר אנו צופים בחזיונות שלו, דוגמת מפגש עם איש תעופה איטלקי בשם קפורני.

כוחו של הסרט הוא באנימציה המהממת, בתמונות המרהיבות שכולם נבנו על ידי צבע ומכחול. כיום רוב הסרטים הם ממוחשבים, אולם הסרט מוכיח שלא ניתן להספיד את ציור המכחול. האפקטים הקוליים יוצאים דופן, ניתן לעצום את העיניים במהלך הסרט ולדמיין את האווירה והנוף שבו פועלים הדמויות בסרט. זהו סרט איטי וסגפני, מאוד עמוק ובעל נרטיבים רבים מהתרבות היפנית. אורכו הרב של למעלה משעתיים, ומסרים חתרניים העולים ממנו לא יתאימו לילדים קטנים.

לא כל חובב אנימציה יאהב את העבודה האחרונה, של הגאון. היא איטית מאוד, אפשר לומר כמעט לירית ובעיקר מסיבית. ההתמקדות בסיפור אהבה הנמשך על פני שנים, סגנון עבדותו של מהנדס המטוסים ודמיונו וכמובן ביקורת על יפן במהלך מלחמת העולם השנייה. כל אלה יוצרים יצירה פיוטית ארוכה מאוד, שמצריכה המון סבלנות מצד הצופה.

מיאזאקי בסרטו האחרון מתכתב עם הזקנה. הוא רואה בה כסוף ליצירתיות והתחלה של דרך חדשה, עבור אלו שנשארים מאחור. זו היא יצירה של סגירת מעגל, שבה סוף סוף כל המרכיבים מחייו הסוערים של היוצר מועברים הלאה אל הצופים. הסתכלותו הייחודית על החיים לצד האנימציה המרהיבה יוצרים סרט תובעני, אך גם מרתק בעת ובעונה אחת.