ביקורת ספר: גרינג: סגנו של השטן – ביוגרפיה, מאת: גידו קנופ
27/05/2013
ביקורת ספר: גטסבי הגדול, מאת: סקוט פיצג'רלד
29/05/2013

ג'רום דיוויד סלינג'ר (1919 – 2010) – האדם המתבודד שיצר את יצירת המופת של המאה העשרים

הספר "התפסן בשדה השיפון" הוא אולי ספר הנעורים הנמכר ביותר בהיסטוריה של הספרות המודרנית. הסיפור על הנער שיצא נגד החברה סביבו ובדרך שחט פרות קדושות, מהווה את יצירתו הגדולה ביותר של סלינג'ר.

ג'רום דיוויד סלינג'ר – הסופר שעמד מאחורי יצירת המופת הזאת ואחרות, היה אדם קיצוני ומתבודד, שטען שהוא שונא אדם. השינויים באישיותו החצויה והדואליות בה חי, היו יכולים לפרנס ספרים רבים. סלינג'ר נולד לאם קתולית שהתגיירה ואב יהודי. מגיל צעיר יועד לנהל את העסק המשפחתי של יבוא בשר חזיר, אולם הוא היה נער עצל, לא היה מעוניין בתוכניות שטוו לו הוריו ואף לא השקיע בלימודיו. הוריו המאוכזבים שלחו אותו לפנימייה צבאית, שם הראה ניצוצות של רצון והשקעה ואף אהב את אורח החיים הצבאי, למרות אישיותו הצינית והמרירה.

כאשר בגר והגיע לקולג', נחשב סלינג'ר לתלמיד בינוני עד גרוע. המרצים לא חיבבו במיוחד את הנער הביישן, אחד מהם אף כינה אותו "כתלמיד הגרוע שהיה לו אי פעם". למרות זאת, אחד מהפרופסורים גילה את כישרונו ופרסם סיפור קצר פרי עטו של תלמידו.

השינוי הגדול הגיע בשנות הארבעים של המאה העשרים, בזמן מלחמת העולם השנייה, עם כניסת ארצות הברית למלחמה. אם עד לתקופה זו סלינג'ר היה אדם נורמטיבי עם נטייה להתבודדות וביישנות, הרי שהמלחמה שיסעה את נפשו העדינה. סלינג'ר השתתף במלחמה בכל הקרבות הקשים, והיה חייל אמיץ על גבול המטורף. חבריו המתים והמראות הקשים שראה מוטטו את נפשו, וגרמו לו לפוסט טראומה, ממנה לא השתחרר מעולם. התרפיה שסיגל לעצמו הייתה הכתיבה. היא הצילה אותו בזמן קשים, אך לא שמרה על שפיותו.

לאחר המלחמה החליט סלינג'ר שעליו להימנע כמה שיותר ממגע אנושי. הוא התמסר לכתיבה וכתב את הסיפור "יום מושלם לדגי בננה", אחד מהסיפורים הקצרים המוצלחים בהיסטוריה. זמן קצר לאחר מכן יצא הספר "התפסן בשדה השיפון", שסימל את שיא יצירתו.

הפרסום הרב שהתלווה להפיכתו לסופר ידוע הפך אותו למריר. הוא עבר לעיירה קטנה על מנת להיעלם מעיני הציבור. במקביל, סלינג'ר הפסיק לפרסם סיפורים. למרות שהיה חביב כלפי אנשי המקום ובעיקר כלפי נערים באזור, הם פגעו באמונו. סלינג'ר העניק ראיון לעיתון בית ספר מקומי והנערים עמם היה בקשר מכרו את הראיון כסקופ בלעדי.

מנקודה זו הסופר לא יצא מפתח ביתו, מה שגרם למסתורין סביב דמותו האנגימטית. סיפורים רבים יצאו אודותיו. נשותיו טענו, שהוא היה שותה את שתנו ומדבר לעצמו בשפות משונות. באופן אירוני, אישיותו החצויה והמסובכת הפכה אותו לדמות פולחן בעיני הציבור, עד למותו בגיל 91.