ביקורת על ספר – המעון של מיס פרגרין לילדים משונים – רנסום ריגס

אל רשימת רבי המכר המכובדת של "הניו יורק טיימס" הסתנן ספר ילדים, שאיש לא שמע עליו, והפך לרב מכר היסטרי. הוא שהה שם שבועות רבים, והוכיח שספרות הפנטזיה לילדים נמצאת כדי להישאר.

הספר, כמו הכותרת שלו משונה ביותר, ומכיל בתוכו צרוף מפתיע של פנטזיה, אימה, מתח ומסתורין. ילד, שאביו נרצח מול עיניו, מקבל מסרים מוצפנים, שמובילים אותו למקום משונה באי מבודד בווילס. שם עליו להתמודד עם הרפתקאות רבות, ילדים מוזרים והורים שמתקשים להאמין לסיפוריו המצמררים.

הספר נפתח מצוין ומכיל את מאת העמודים הראשונים הטובים ביותר של השנים האחרונות. זוהי פתיחה מסחררת, מעין סלאשר בעטיפה של ספר ילדים, שמכיל בתוכו את כל המרכיבים הנכונים: גילוי של כוחות מיוחדים, הרכבת חלקים שונים של חידה מרתקת והתמודדות עם פחדים.

בהמשך הספר, אנו מתוודעים לעולם מסתורי, שאיש לא יכול להגיע אליו, סדרת תצלומים מהממים ושילוב בין המוחשי לכתוב. יש כאן תמהיל נכון ואפקטיבי של הרבה דברים, שכבר ראינו בעבר, ולמרות הבנאליות הספר כתוב היטב.

למרות זאת, בהמשך הספר מאבד מעט גובה. האימה מתפוגגת והופכת לעלילה מעט מופרכת ולא מספיק מהודקת. הסוף די מאכזב, והתרגום לעברית לא מצליח להעביר בצורה מספקת את הסלנג האנגלי של הספר. בנוסף, הספר ארוך מדי, ונראה שמשלב מסוים, בערך בעמוד 250, אנו מאבדים גובה ומעבירים את הזמן עד לסיום המיוחל. למרות הכול, בשורה התחתונה, יש כאן ספר מצוין, קליל ומהנה, שעומד בהרבה מעל ספרים מתורגמים בינוניים שמגיעים לנו.