ביקורת ספר – בעיית שפינוזה – סיפורם של ברוך שפינוזה, הפילוסוף היהודי, מול אלפרד רוזנברג – הפילוסוף הנאצי

תחת הכיבוש הנאצי נשרפו והוחרמו ספרים יהודים רבים. כאשר פלוגה נאצית מצאה את כתבי ברוך שפינוזה, הפילוסוף היהודי המפורסם, היא החליטה, בניגוד לכל הגיון, לחוס על הכתבים. בראש הפלוגה עמד אלפרד רוזנברג, האידיאולוג הראשי של הנאצים, אדם שהשפיע רבות על אנשים ידועים לשמצה, כמו אדולף היטלר. ארווין יאלום, מחבר הספר, גילה את הסיפור המדהים והחליט לקשר בין שתי דמויות, שבמבט ראשון אין ביניהן שום קשר: היהודי שפינוזה והנאצי רוזנברג. הספר מצליח לגשר על הפער העצום ביניהן באמצעות הרבה דמיון ובדיה.

מכיוון שיאלום לא הכיר את עולמם הפרטי של גיבוריו, הוא המציא אותו. הוא משיב את רוזנברג הנאצי על ספת הפסיכולוג ויוצר עבורו ביוגרפיה דמיונית ושיח פנימי שהוא מעולם לא ניהל. רוזנברג, שהיה איש משכיל ואדמיניסטראטור מעולה, נחשב לאיש רעיונות קר ומנוכר, אחד שהיטלר לא חיבב. שפינוזה נדחה על ידי הקהילה היהודית של תקופתו ונחשב למוקצה שחי בגפו כל חייו. עובדת היות שניהם אאוטסיידרים, עוזרת ליצור קצה חוט בין שני האישים, ולחבר מעין דיאלוג, שמעולם לא התקיים.

יאלום הוא פסיכיאטר בהשכלתו וכותב מוכשר, שבאמתחתו ספרים מפורסמים כמו: כשניטשה בכה, הריפוי של שופנהאואר, מתנת התרפיה ואחרים. הוא מוכשר מאוד וכותב בשפה פשוטה וקולחת. יאלום מצליח לפשט רעיונות פילוסופיים מאוד מורכבים של שפינוזה לשפה יומיומית.

זהו ספר פופולארי, שעיקר מטרתו לבדר, ומהבחינה הזאת הוא מוצלח מאוד. הניסיון ליצור אמירה קיומית אצל שפינוזה, שאמורה להשפיע על הקוראים של הספר, מרתקת ולא נופלת לקלישאות. בעוד שדמותו של שפינוזה בנויה היטב, בכל הקשור לרוזנברג הספר מצליח פחות. יאלום בונה דמות של אדם קר ומנוכר, נאצי בעל אישיות מכאנית ולא נעימה. זהו אב טיפוס של נאצי, שנתקלנו בו פעמים רבות בעבר, ולכן הניסיון ליצור פרופיל פסיכולוגי פורץ דרך, במטרה לתאר כיצד רוזנברג הופך להיות שונא אדם כה קיצוני ואכזרי, ללא כל תחושת חמלה לחיי אדם, לא מצליח. יש כאן אמירות בנאליות, שכבר נתקלנו בהן בעבר, ולכן זה לא ספר פורץ דרך, אלא מוצר קריא וקליל לשעות אחר צהריים.